אמנית בגלריה - לי חן, אורית אקטע ואורית ברתיני שביט

מוזמנים למפגש בלתי פורמלי, פתוח וספונטני עם לי חן, אורית אקטע ואורית ברתיני שביט

יום שבת, 28 בספטמבר 2024 // 11:00-14:00

אורית אקטע

ציוריה של אקטע רוויים ייצוגים המרמזים את סיפור חייה. בדיוקן העצמי 'ארבעה דורות', היא מופיעה חשופה, עטויה אביזרים ומלבושים תימניים מסורתיים, ישובה בתנוחה גברית על פח שמן ולצידה נרגילה, היא מישירה מבט מתריס אל הצופה. ארבעת דורות הנשים שבציור הן שתי סבתות, אמה, אקטע ובתה. עטופה בנשות חייה, היא שואבת כוח, אומץ ותעוזה להופיעה כך חשופה ועוצמתית. הנוכחות הנשית שבציור מרמזת על תחושות ההעדרות של האבות בחייהן. פגיעה מינית שחוותה מדודה, אחיו של אביה, גרמו לאקטע נזקים ותחושת בגידה ובושה שהועצמו עוד יותר מהעדר הדמות שאמורה היתה להגן עליה - אביה - הנעדר גם בציור. המכנס, התכשיטים, הצמות הקלועות והמטפחת מייצגים את סבתה מצד אימה - אישה שגידלה אותה, שופעת כל טוב ונתינה אינסופית. אלמנטים אלו מבדילים בתימן בין אישה מוסלמית ליהודיה וחושפים על פי כמות הרקמות שעל הבד גם את גילה ומעמדה החברתי. הנרגילה מייצגת את סבתה מצד אביה שהגיעה לישראל בעליה בלתי חוקית ורק אז למדה קרוא וכתוב. היא התאלמנה בגיל צעיר וגם שם העדר דמות האב בלט במשפחה. היא אהבה את החיים והייתה נהנתנית, עישנה נרגילה ושתתה מידי פעם כוסית כמו הגברים התימנים. התכשיטים בציור מייצגים את אמה, אישה מטופחת ויפה. פח השמן שמשמש גם בימינו ככלי נגינה בחגיגות חינה מייצג את בתה שמתופפת שנים.

אורית ברתיני שביט

במיצב ״המשוטטת״, ברתיני שביט מעמיקה את מחקרה הפילוסופי/פסיכולוגי על אור, חיים ומוות. ברתיני שביט קושרת במיצב את מחקרה זה לחוויית חיים מתמשכת, בה האמנות התוותה את הקשרים במשפחתה. בה בעת, נקשרת התמטיקה של אור, חיים ומוות, וכן של האמנות, לעיסוקה המקצועי של האמנית כפסיכותרפיסטית המתמחה בהתמודדות עם מצבי אובדן ואבל ברוח הבודהיזם.

״המשוטטת״ הוא פרק המשך בפרויקט שהחל בתערוכתה "רקוויאם למנצח" (גלריה אינדי, 2022) בה התמקדה במבט ובפרשנות על נסיבות הקיום המשפחתי "מאחורי הקלעים" של הקריירה המוסיקלית של האב – מנצח בעל שם בין לאומי, גארי ברתיני, (1927 – 2005) – שהמוסיקה עמדה במרכז חייו, ולעתים קרובות פעל הרחק ממשפחתו שהתגוררה בישראל. המיצג ״המשוטטת״ כולל סרט שהציגה ברתיני שביט בתערוכה זו.

את הפרק הנוכחי של הפרוייקט, המיצב "המשוטטת", מקדישה ברתיני שביט למסע במרחב הפריזאי בו התגוררו הוריה, ולדירתם ברובע השביעי שנראית כיום בדיוק כפי שנראתה בחייהם, כמו קפאה בזמן ברגע מות אביה. השוטטות בין עבר להווה במרחב החיים התרבותי של אביה, נשענת על מגוון כלי העבודה שברשותה, הן האמנותיים והן הפסיכולוגיים והפילוסופיים: "זרם תודעה פתוח ומצלמה", כהגדרתה.

ברתיני שביט בונה מיצב קולאז'י/אסמבלאז'י המתפרש על שני קירות ומתפצל לשני מצבי תודעה מקבילים: הקיר האחד מוקדש לשוטטות באזורי נפש המתהדהדים באטמוספרות העירוניות, בציוני דרך לאורך מסלול הכולל את הקונסרבטוריון בו למד אביה, תערוכות אמנות, וכן ה Cité internationale des arts בו שהתה האוצרת רותי חינסקי, ואף היא מקור השראה למיצב.

"עבורי", אומרת ברתיני שביט, "האמנות, היום יום, הקשרים המשפחתיים והעבודה הם מצע לתהליך מתמשך לשחרור רוחות הרפאים שלי." נעה בין זמנים ומרחבים, דרך שוטטות במרחבי מעבר ומצבי חלום, היא עוסקת בהיעדר.

לי חן

אביה של חן הוא דמות מרכזית ומשמעותית בחייה. הוא אב נוכח, דואג וקשוב. סביבת ילדותה הייתה במפעל לשלטים שניהל. שם, הראה והסביר בסבלנות אין קץ על העבודה, החומרים, שלטי הניאון, הפח והפרספקס (הוא מי שהכין בשנות ה90 את הגיטרה בהארדרוק קפה בדיזנגוף סנטר). התשוקה לעבודה בחומר היא ירושה רב דורית. סבה לימד את אביה מסגרות ועבודה בחומרים פיסוליים, תבניות ויציקות. במהלך לימודיה במחלקה לקרמיקה וזכוכית בבצלאל עזר לה אביה ביצירת אותיות, קופסאות, מסגרות, ובהקמות. לאורך השנים אספה חן משפטים שנהג לחזור עליהם ופתקים שהשאיר לה לפני שיצא לעבודה: "תפסיקי לקנות גרביונים, ומה שקשור לאמנות אל תחסכי"; "תיקנתי לך את הרכב"; "קניתי לך דג וכמה דברים"; "אני לא ישן בגללך"; "מספיק, בואי הביתה"; "קיבלת את הידיים של סבא"; "את החיים שלי"; העולם זה דרעק תפסיקי לקחת ללב".

את שמה "לי-את" נתן לה אביה על שם אימו לאה. בגיל 20 קיצרה את שמה ל"לי" כאקט סימבולי ליציאה לדרך עצמאית.

לדף התערוכה