אמן בגלריה #7 The artist is here
מפגש בלתי פורמלי, פתוח וספונטני עם אורלי הומל ודביר כהן-קידר
יום שישי, 21.12.18
אורלי תהיה בגלריה בין השעות 10:00-12:00
דביר יהיה בגלריה בין השעות 11:00-14:00
אורלי הומל
אורלי בנתה מיצב מותאם מקום: מִקְטָע מעקה הנתמך על ידי כף יד מפוסלת, ״זוחל״ לאורך הקיר באלכסון כלפי מַטָּה, מסתיים קרוב לרצפה שם ״צומחת״ ברזיה. הברזיה מופיעה כפרגמנט (Fragment), חתוכה, כמו שקעה ברצפה. זהו מקטע רחוב, פיסה מהסביבה הציבורית, עשוי חומרי בניה ישראלים: גרנוליט, בטון, ברזל, וגבס. הסצינה מוכרת לעין המקומית אך חסרת תנועה וחיות: שיפוע המעקה מרמז על ירידה או עלייה אפשרית (המדרגות/רמפה נעדרות), הברזיה עקרה ממים ואיננה שלמה, היד יצוקה מכף יד פצועה, זקנה ומושחתת. בעבודה יש מן הציבורי כמו גם מן הפרטי והאינטימי. היא עשויה מחומריות רלוונטית לחיים באזורנו. החרדה מכליון, מודגשת בפער שבין תחילתם וסופם של אובייקט/ תנועה/ חיים.
העבודה מזמנת צפיה שקטה, כמו אל מול גלעד, מרמזת על אפשרות בלתי כתובה שבסופה יתכן אסון.
דביר כהן-קידר
בטיפול חזותי מינימליסטי, מתוך עניין במטאפיזי ובנפשי, כהן-קידר מתמקד בדמויות הממוקמות במרחבים שאינם חד משמעיים. הדמויות מייצגות מהלכים פסיכולוגיים בנפשו של כל אחד מאתנו, ומעלות שאלות פילוסופיות שחזרו ונישנו במהלך תולדות האנושות. האם הילדה בעבודת המונוטייפ מביטה אל האינסוף או אל הכלום (nothingness)? בגוף עבודתו ישנו עיסוק בגוף באופן טורדני. גוף האדם מוצג כלא יציב גנטית, כמתכלה ושהשתנותו נתפסת כבגידה. המעברים מילדות להתבגרות ואל בגרות, כרוכים בשינויים פיזיולוגיים המשליכים על שינויים פסיכולוגיים. ניסיון השהיית התפתחותו הטבעית של הגוף היא תופעה הרווחת בעולם המערבי, בעבודותיו של כהן-קידר תהליך זה מתרחש בשלב מוקדם יותר ובכך הוא יוצר עולם של ילדים מקולקלים, פגועים וזקנים השוהים ומהרהרים במרחבים מורבידיים. בין עבודותיו מוצג שלד קטן מרקד בשמחה את מחול-המוות. על מה הוא שמח? האם הוא יודע דבר מה שאינו גלוי לאדם? נזהה בעבודותיו השפעות של התרבות הפופולרית והקומיקס היפני: המנגה (manga) וסרטי האנימציה (anime).
