Oh! Joy!
!Oh! Joy
לי אשכנזי / גיא זגורסקי / אמיר שפט
אוצרת: רותם ריטוב
12.04.2019 - 01.06.2019
!Oh! Joy
תחושת "חדווה" Joy היא חלק בסיסי בתהליך ו/או תוצר היצירה אצל אשכנזי, זגורסקי ושפט, ו"משחקיות" playfullnes היא ערך מוביל הן במהלכים המעשיים בעבודת הסטודיו והן במהלך קבלת ההחלטות בזמן הצבת העבודות בגלריה. המשחקיות מופיעה בחומרי הגלם, בצורות ובקומפוזיציות, בצירופים בין דימויים: כמוטיב, כדימוי וכאסטרטגיה. המשחקיות מאפשרת לשאלות ולביקורת על מעשה האמנות, על עולם האמנות ויחסי הכוחות שבו, ומשקפת את חדוות היצירה המתגלה בעבודותיהם בצורתה הטהורה.
משחק #1 גיא זגורסקי - פיסול
"אני בעיקר משחק. יש במלאכת הפיסול תחושה משחקית דומה לזו שאני מרגיש כשאני מנגן על גיטרה באס, או גולש בים. לפעמים אני משחק עם איזה רעיון של צורה או של חומר, ואז פתאום: זה מתפתח לעבודה עם תוכן רציני. אני אף פעם לא מתחיל עבודה דרך פיתוח נושא".
משחק #2 מעשה האמנות
"מעשה האמנות כמשחק, ללא נקודת סיום או תכלית מוגדרת, אמנות שהיא עצמה המוטיבציה שלה".[1]
חדווה #1 ההתענגות מהמעשה
חבר צייר שאמר בתום יום עבודה ארוך בסטודיו, שאם בשלטון היו יודעים איזה עונג זה לצייר היו מוציאים את הציור מחוץ לחוק וציירים היו נאלצים לקנות צבעים ומכחולים בסימטאות חשוכות מאנשים במעילי גשם.[2]
*
אובייקטים ודימויים המגרים במופעם לשחק בהם ולהתענג על היותם דברים Things בעלי צורה וחומר, מעוררים את סקרנותם של אשכנזי, זגורסקי ושפט: לפרק, לשכפל, לצרף, לעוות ולתהות על חפציותם באופן משוחרר ממערכות המסמן-מסומן המוכלות עליהם. תהליך המשחק עם האובייקט/דימוי, מנוטרל מ"נושא" או משמעות. השהיית ההתחייבות לנושא, קונטקסט או ייצוג בתהליך היצירה מאפשר הנאה מה"דבר" בטרם מופעלות עליו המערכות התרבותיות והפוליטיות שהוא מייצג.
דברים #1 Things
כוכבלבפרפרקשת (אמיר שפט) הם דברים חשובים. ביחד, ברצף או לחוד: כוכב, לב, פרפר, קשת - הם דברים חשובים! בפני עצמם כעצמים נפרדים ובמידה שווה לשאר משפחת כל הדברים: קרנף, דשא סינטטי, בודהה, מיכל גז, פונפון, מרשמלו ושושנים.
דברים #2 Things - לי אשכנזי
"זה כמו בולמוס של אכילה. אני רוצה לעצמי את כל החפצים ולהכניס ביחד וחזק את כל היופי הזה למקום אחד שממנו אוכל לשלוף כל פעם אובייקט אחר, להביט בו ולדמיין את שאיני רואה במציאות הפיזית. אני חווה את העולם הזה: הכל ביחד, הכל בווליום מחריש אוזניים. וגם אם זה רק ייצוג ולא חומר ואין לו מרקם ואין לו ריח ואין לו "הילה", אני חווה את ההנאה הכי גדולה. אני מבטלת את הנרטיב ובוחרת אובייקטים שמעניין אותי לשחק איתם. המיצבים שלי מכילים רסיסים של זיכרונות תרבותיים קולקטיביים שנמצאים בתת המודע המשותף של כולנו. אני עושה אנטי אמנות לשם האמנות. מעניין אותי להוציא מההקשר, לחבר בין 'נמוך' ל'גבוה'. קיימים מספיק דימויים בעולם, העולם מוצף. הולכים למוזיאון לראות אמנות גבוהה ואחרי זה לנגב חומוס ביפו."
דברים #3 Things
"לאחר שהניסיון הורני שכל הדברים, שבהם אנו מתגלים בחיינו היום-יומיים, הם הבל ורעות רוח, גמרתי אומר לחקור, אם יש איזה דבר שכולו טוב ושיוכל להעשות מנת חלקי, ואשר הוא לבדו יפעיל את הרוח, תוך סילוקם של כל העניינים האחרים. יתר על כן: אם יש דבר כזה שאם אמצאהו ואאמצהו, ימלאני לנצח שמחה מתמדת שאין למעלה ממנה".[3]
*
מקובל לחשוב כי ציורים מענגים או תהליכי עבודה מהנים, אינם מאפיינים את ההתנהגות המצופה מאמנות עכשווית. על רקע תפיסות ומסורות מקומיות לגבי נראותה ותפקידה של האמנות (אמנות מושגית, דלות החומר, אמנות פוליטית, אמנות מחאה, ייצוגים מקומיים...), יש בעבודות של אשכנזי, זגורסקי ושפט "ניתוק" המאפשר מהלך של התנגדות. תוך עשיה אמנותית עקבית הם פועלים כביכול מחוץ לנורמות ובכך מצביעים ומערערים על תפיסות מקובלות המגדירות אמנות מהי. קיטש, פואטיקה, פופ ורומנטיקה מתערבבים עם זן לכדי תהליכי יצירה שיש בהם חדווה ומשחק.
חדווה #2 אמנות מענגת
הצופה שאינו מתרגש מכך שציורים מענגים יטען שכך אינה מתנהגת אמנות עכשווית וידרוש תוכן. הוא יבקש לראות כיצד מתנגד הציור ליוקר המחייה, לכיבוש או פועל לטובת זכויות להט"ב. ואם לא זאת, אז כיצד הוא מלא בתכנים אישיים, אוטוביוגרפים ועסיסיים. דרישות אלה פועלות להכפיף את הציור לסדר החברתי הקיים, למנגנוניו המפקחים, המסרסים והמענישים, שעיקר תכליתו היא מונופול על ההתענגות. לכן התענגות היא התנגדות. התנגדות לתכליתנות שפלשה לכל היבט של הקיום המודרני — מהציבורי־חברתי ועד הפרטי־אישי, מהשיטתי ועד הספונטני.[4]
קסם Magic אלכימיה - אמיר שפט - הציור
"ציור באופן כללי הוא קסם. הנסיון להכניס רוח לחומר הוא סוג של אלכימיה. למרות שהעבודות שלי עוסקות בקרב בין כוחות הפוכים: חופש VS יציבות, אבסטרקטי VS ריאליסטי, אירוניה VS אמונה - אני מאמין בציור והעבודות הן חגיגת הציור. העבודות הן על אמונה, אמונה שלציור יש את האפשרות להיות קסם".
אהבה VS שנאה
"אנו יכולים לאהוב או לשנוא איזה דבר רק משום שהסתכלנו בו מתוך הפעלה של שמחה או של עצבות, אף-על-פי שאינו סיבתה הפועלת. מכאן אנו נמצאים למדים, כיצד אפשר לנו לאהוב או לשנוא איזה דבר גם כשאין אנו יודעים שום סיבה לכך, רק מתוך – כפי שאומרים הבריות – סימפתיה ואנטיפתיה".[5]
משחק #3 האמנות
"אילו יכולנו לומר מה היא אמנות, היה מגיע לקיצו אותו משחק חברתי מקובל ונמשך, שמטרתו להגדיר את הקיטש".[6]
[1] הכניסה לים באחריות הרוחצים,נועה רשף. מתוך הקטלוג:אין מציל, מוזיאון אשדוד לאמנות עכשווית, 2019
[2] על התענוג בציור, יונתן הירשפלד. מתוך הקטלוג: אמיר שפט, כוכבלבפרפרקשת, גלריה גורדון, 2018
[3] ברוך שפינוזה, מתוך המבוא של 'מאמר על תיקון השכל', הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 1972
[4] יונתן הירשפלד, "על התענוג בציור", קטלוג: אמיר שפט, כוכבלבפרפרקשת, גלריה גורדון, 2018
[5] משפט מספר 15 בפרק "על מקור ההפעלות וטבען", "תורת המידות", ברוך שפינוזה, הוצאת ספרים ע"ש י"ל מאגנס, האוניברסיטה העברית, 1967
[6] צוקרמן משה, "הסרוויסים של סבתא: היבטים כלליים על מושג הקיטש", סטודיו 36, ספטמבר 1992
