מסע בין כוכביות
מסע בין כוכביות
מיכל אורגיל / עליזה אשכנזי / אביטל בר-און איזקוב / נעם ונקרט / ליזה זברסקי / רותם מנור / יובל קדר / חואן קרלוס ברונשטיין / תמרה תורג'מן
אוצרת: רותם ריטוב
06.04.24 - 09.02.24
מסע בין כוכביות
הצופה מוזמן להרפתקאה קוסמית ביקום (מרחב הרעיונות), לביקור בשמונה כוכביות, שמונה עולמות, שמונה מרחבים מוכרים-זרים. כל אחת מהכוכביות מייצגת מהות אחרת בקיומנו האנושי ומעוררת מחשבה על עצמנו ומקומנו בעולם. על אף שכל כוכבית (גוף עבודות) היא עולם בפני עצמו של חוויות קיומיות סובייקטיביות, כולן התהוו בתוך קונטקסט משותף: החיים העכשוויים על פני הגלובוס, ובאופן ספציפי במיקום הגיאוגרפי: ישראל.[1]
כוכבית B-612 מסמלת את מוצא נקודת המבט הפילוסופית של הנסיך הקטן, זו שהובילה אותו לצאת למסע ביקום. כך גם גופי העבודות בתערוכה מסע בין כוכביות, מסמלים את מקור נקודת המבט של יוצריהן.
בהשאלה להרפתקאות הנסיך הקטן הרחק מכוכבית B-612 וביקורו בכוכבים השונים, במסע בין "הכוכביות" (העבודות) בתערוכה, ישנה הזדמנות לבקר, לשהות ולהקשיב לסיפורים, למצוקות, לשמחות, ולאסוף פיסות מחשבה מכל אחת מהן. נקודת המוצא האוצרותית היא כי בדומה לדמותו של הנסיך הקטן, המבקרים בתערוכה יוצאים אל המסע בגלריה מתוך תחושות פליאה וסקרנות, מצויידים בעדשת התבוננות ייחודית דרכה נצפות ונבדקות אינטראקציות עם העולם. יחסי הגומלין הללו בין הצופה לבין הכוכביות, מסמנים את הפוטנציאל לעורר התבוננות פנימית, דרכה ניתן אולי להבין משהו על משמעות ריבוי קיומם המקביל של נקודות המבט, הנרטיבים והאמיתות המהותיות.
"הנסיך הקטן" הינה יצירה בדיונית. כמותה גם עבודות אמנות הינן מבע פנטסטי בדיוני. הסופר אנטואן דה סנט-אכזופרי שיקף בספרו את חוויתו כטייס שמטוסו התרסק במדבר סהרה. בדומה לכך, משולבים בעבודות האמנות בתערוכה אמיתות ואלמנטים ביוגרפיים מן החיים, המושתתים על מימדים נרטיביים אישיים.
טבעם של אמנים היא הטלת ספק. על ידי עיוות המציאות ולישתה מתאפשר לאמן לתהות על דרכו של עולם, מטרת החיים וסופם הבלתי נמנע, להציע את ביקורתו על עול ההליכה בתלם, הצמדות למטריקס, לנורמות ולציפיות חברתיות, אלו העלולות לעמעם את יכולת ההתמודדות שלנו עם מורכבות החיים, עם ההבנה כי לרוב המציאות טומנת בחובה מספר תשובות נכונות ואפשריות למסע אותו אנו מבקשים לקיים בדרכנו לחיות.
*בהשראת שם הכוכבית של הנסיך הקטן ובהתייחסות לכך שהאות B נשמעת כמו המילה Be (להיות) קיבלו גופי העבודות שמות קוסמולוגיים המורכבים מהאות B + מספר המיקוד של אזורי המגורים של האמנים. בנוסף, כל כוכבית קיבלה כותרת המייצגת את התימות ואת ההרבדים המתקיימים בה.
דרך צלחה וטיסה נעימה
אוצרת: רותם ריטוב
מיכל אורגיל - כוכבית B5828319: עולם האמת העירומה הילדית ופרשנות עיני המתבונן הבוגר
בכוכבית של אורגיל, דמויות עירומות שוהות בטבעיות במרחבי טבע מתפרץ. האם העירום בוטה, גס, טראומטי? אלו שכבות הפרשנות בעיניי המתבונן המבוגר. העבודות צוירו בהשראת הסצנה המיתולוגית בציורי "בכחוס ואדריאנה" של טיציאן[2]. סצנה זו, הזכירה לאורגיל את זכרונות משחקי אחר-הצהריים השמשיים בשכונת ילדותה, בהם התערבבו פנטזיה ומציאות באינטראקציות ילדותיות אינטימיות ובחקירה שילדים נוהגים לעשות בטרם איבדו את תמימותם, בטרם הפכו למבוגרים. אלו אינם יחסי מין במובן הבוגר שלהם, כי אם משחקים תמימים רווי אנרגיה באווירה חקרנית וסקרנית: בכחנלית. "הייתה שם אמת, כנות, ישירות חשופה ותקשורת שאיפשרה לדמיין-לשחק ביחד. בשבילי הבוגרת זו המקבילה לאפשרות להתייחס לעירום כחלק מהיות אנושי".
עליזה אשכנזי ואביטל בר-און איזקוב - כוכבית B31.0461°N,34.8516°E:
בבל עכשווי: עולם של כאוס ופילוג
"מגדלי בבל" נוצרה בשיתוף פעולה בין אשכנזי ובר-און איזקוב, כתגובה אישית לתחושות הדאגה מה"חור השחור" המאיים לבלוע את החברה הישראלית.
"מגדלי בבל" היא פרשנות עכשווית לסיפור המיתולוגי-מקראי על חברה הומוגנית שביקשה להאדיר עצמה בפרויקט בניה מגלומני ונענשה על כך בעונש הפילוג. ב"בבל העכשווית" המצב הפוך: החברה הישראלית מפולגת, רב תרבותית ורב שפתית. יש אנשים וקבוצות הנאבקים כנגד מאפייניה אלה מתוך השאיפה למימוש כור היתוך משטח ובלתי אפשרי לאחדות לאומית בפרויקט הנקרא מדינת ישראל. בוידאו-לופ של קולאז' המורכב ממגוון שפות ויזואליות נוצר מארג בלתי אפשרי בין ייצוגי נוף אורבני לבין מגדלים העומדים על בלימה. השילוב בקולאז' בין תנועה ותקיעות מייצג סחרור של חיים בלתי אפשריים בכאוס רב שכבתי, שמתארגן כאסתטיקה דינמית.
נעם ונקרט - כוכבית B5826008: רדיוס של אורביט
בשנים האחרונות, מירב עבודותיה של ונקרט הן אוטוביוגרפיות. דרך סיטואציות אישיות, מדומיינות או אמיתיות, בהן השחקנים הראשיים הם ונקרט ובנה, היא מתארת את הרדיוס הקטן של עולם ההורות. בציורים, דחוסים אמא וילד בתוך פריים קטן מלהכיל, כשלרוב מתקיים קונפליקט בין הדמויות. בגוף העבודות שבתערוכה ודרך בחירת הפלטה הצבעונית, עולות שאלות הנוגעות בסימביוזה שבין אם לילדיה לעומת תהליכי ההתקרבות וההתנתקות ביניהם.
בעבודותיה האחרונות, השתנה משהו ברדיוס ההורות ומורגשת השתנותו של האורביט[3] לשתי ישויות נפרדות. גם מבחינת אופן העבודה הציורית ישנו שינוי: משך העבודה על כל ציור התארך והוא מאופיין בפלטה כהה ובקונטרסט גבוה (כמו בשעת בין ערביים). השכבה הראשונה היא צבע אדום, השכבה השנייה היא צבע כהה ממנו ונקרט גורעת כדי לחזור אל האדום. השכבה השלישית היא צבעונית. מיצב ציורי העננים והשמש מתפקדים כקול נוסף, כצופים אילמים, ביקורתיים, בסיטואציות המשפחתיות.
ליזה זברסקי - כוכבית B7533417: אנושיות, אמפטיה וכאב בעולם של מצבים מוכרים חסרי משמעות
בכוכבית זו מתקיימים מצבים אנושיים דרך אינטראקציות בלתי מפוענחות (לכאורה), נטולות חיבור מובהק או מתוכנן, שרוקמות סיפורים מציאותיים מחדש. המצבים פשוטים והפעולות האנושיות יומיומיות, קטנות ותמימות: אכילה, שינה, טיול עם הכלב, וכו. זהו אולי עולם של אנושיות טובה יותר. בתוך הסביבות המונוכרומטיות, השקטות והפשוטות בולטות אנושיות ואמפטיה. ולמרות זאת, הכל צבוע בתחושת כאב. זו התחושה שמניעה את זברסקי, המציירת מתוך רצון למצוא משמעות, קירבה ואהבה בעולם של זרות וניכור. זברסקי המשלבת בין מציאות מעובדת עם המצאות פרי דמיון, מנתבת כאב אל הציור כחיפוש אחר אפשרויות אלטרנטיביות לקשרים בין אנשים. יש בכך אנושיות ויופי: תרכובת של כאב ושמחה, אבדן והתרוממות רוח.
רותם מנור - כוכבית B3888500: חלונות הצצה להשתקפות המציאות במראת העולם הפנימי המקביל
בציורי המרחבים הדמיוניים המיניאטוריים של מנור שתולים מבנים, צמחים, שדות, כבישים, נחלים וגבעות. הסצנות המצויירות הן כמו הצצה לעולם מקביל, זר ונעדר נוכחות אנושית אך מזוהה ורווי אלמנטים שתולים בנוף כמו אנדרטאות המסמנות שמישהו חי שם: הרי נחוצות ידי אדם בכדי לבנות את מגרש הכדורסל, המגדל, הכביש, הבית ולחרוש את השדה. מבט נוסף בציורים, חושף את מקור השראתם ואת זיהויים כהשתקפות דמיונית של נופי עמק חפר. מנור המתגוררת במושב חיבת ציון, מושפעת מהטבע ומהמרחבים הייחודיים של נופי העמק שאינם נעדרים הפרעות או עקבות ידיים אנושיות: מבני תעשיה, עמודים, גרוטאות, שלטי חוצות…
בציורים, מנור צוללת לתוך מסע אל עולם מקביל. שם, היא מפרקת את עומס הגירויים, הצפיפות, ההפרעות הויזואליות, רעשי הכבישים והטלויזיה, ושותלת את מחשבותיה על היקום לכדי מקום בו היא יכולה לשוטט בשקט ולדמיין עצמה כמגלת עולם.
יובל קידר - כוכבית B66534: הכוכב של ז’רום דה סן-סימון, חוקר אמפתיה ויופי
ז’רום דה סן -סימון הוא סוציולוג חוקר, אידאליסט, סוציאליסט, הומניסט, מחבר מאמרים ונוסחאות מתמטיות, כותב תכניות לימוד ופועל לתיקון העולם ומצבו של האדם. הוא חי ומתקיים על כוכבית B10145, שם הוא פועל בשיתוף פעולה עם המוזות, חברות נפשו המלמדות אותו לזהות כמו גם לשמר אמפתיה ויופי כמקור לגאולה מעולמות הביבים. ז'רום הוא דמות פיקטיבית. המוזות הן דמויות אמיתיות שהפכו לחברות ולשותפות לדרך בהפסקות שבין לקוח ללקוח בסטודיו של קידר בקרית המלאכה בתל אביב. דרך ההיכרות עם עובדות המין, ההתחברות איתן והפיכתן לשותפות בעבודת האמנות, נוצרה כוכבית זו בה חי ז'רום (האלטר אגו של קידר) שמנסח בקדחתנות נוסחאות מתמטיתיות להתבוננות בעולם באופן לא שיפוטי ובעיניים שמחפשות את היופי שבאדם.
בציורים מודולריים המורכבים ממספר ניירות, מנסים קידר וז'רום לנסח ולתור אחר מחקר שיקומי בדרך לאוטופיה, תחת הנחת היסוד שהומניזם וסוציאליזם הם יעדים ריאליים.
לעיתים נדמה שהדבר היחיד שעמיד בפני התפוררות וההתרסקות, הוא המחקר החזותי עצמו, שכן זה עוטף עצמו בגישה אובייקטיבית "קרה" לכאורה, ובכך מגן על ז’רום על פוטנציאל הקריסה הרגשית, נוכח אי הוודאות לגבי סיכוי כלשהו לשיקום חוליי הקיום.
חואן קרלוס ברונשטיין - כוכבית B6804522: שער לעולם אחר[4]
אגדה סינית עתיקה מספרת על הצייר ווּ דאוזי מהמאה ה-8, שניחן ביכולת להכנס אל תוך עבודותיו ולהיעלם. אגדה קסומה זו מבטאת את התחושה כי עבודות אמנות הן כמו שער לעולמות אחרים, קסם הגורם לשכוח את העולם שסביבנו ולאבד את תחושת הזמן והמקום. במציאות, לא ניתן לעזוב את המקום, את החלל הגשמי: הקהל כאן בגלריה והצייר עובד בסטודיו. הפנומנולוג הפולני רומאן אינגארדן טען כי יצירת אמנות תובעת בהכרח בסיס גשמי, כמו פיגמנטים על קנבס, אולם, היא צריכה גם מי שיתפוש אותה, כדי לשגשג לכדי אובייקט אסטתי וכחוויה חושית-רגשית.
מה רואים בציור של ברונשטיין? מי הן הדמויות, היכן הן ולמה הן שם? מה מסמלים הדימויים? העולם הנגלה בציור מורכב סימולטנית מערבוב בין זמנים, מקומות ואנשים: מעברו, מסביבתו העכשווית, מאנשים בחייו, מאנשים שחלפו על פניו ברחוב, ממקומיות ים-תיכונית (חול, ים, עץ זית), צבעוניות דרום-אמריקאית ומאלפי שנות מיתולוגיה ותולדות האמנות. כל מה שהיה והווה נמצא בשכבות הרבות של הציור. ברונשטיין מצייר ומוחק שוב ושוב עד שהכל משתלב אחד בשני. הדברים שנשארים גלויים הם שאריות של סיפורי חייו וכל תהליך הציירות נמצא בציור הסופי. "אני אבוד והולך לאיבוד בין הצבע והדימוי ואני נכנס לתוך החלום שאני מצייר - בו קורים דברים בלתי אפשריים".
תמרה תורג'מן - כוכבית B10245: סוסים מתמוססים בנופי תורת ההכרה. *כל התשובות נכונות
משחר האנושות, האדם מחפש לנסח את כלל התופעות בכדי להסביר, להצדיק ולהוכיח את מוחלטות המטריקס באשר הוא. כלל התופעות, וביניהן חופש (כאוס) וסדר (חוקי טבע) מתקיימות בטבע כל הזמן, ללא תיאוריות מנוסחות או הבעת רגשות. [5]
בבסיס יצירתה של תורג'מן ומתוך היכרותה עם תורת ההכרה[6] נמצאות שאלות הנוגעות ליחסים בין התופעות והמטריקס והשלכותיהן של אלו על תפיסות חברתיות, על קונפליקטים שבין אינדיבידואל לחברה, ועל היחסים בין האדם לטבע. תורג'מן חוקרת ומתבוננת מערכות רעיוניות של ערכים תרבותיים ומעגלי הכרה פסיכולוגיים ותפיסתיים כמו: אלוהות, מיתוס, גורל ומקום האדם ביקום, בעולם ובחברה.
הצופה מוזמן לתייר בין שתי קונספציות פרי המצאתו של האדם: החופש המוחלט (הפראי, חסר המשמעות או הודאות, הדינאמי) לעומת הרצון לסדר ותשובות (המבוית, הממושטר, הגריד הקבוע, השליטה, הדת) ולתהות על התמודדותינו הנפשית במצבים בהם אשליית ה'סדר' מתפרקת ומתמוטטת.
הקהל מוזמן להחנות את החללית על הכוכבית של תורג'מן ולתהות על המטריקס דרך ניסוי דמיוני:
1. כדי להתחיל במסע ולנהוג בחללית יש להשתמש בהגה "זה נכון?".
2.כדי לנווט ימינה ושמאלה יש ללחוץ על "מה אני יודע.ת?"
3.כדי לנוע למעלה ומטה, יש ללחוץ על כתפור " מי אני"
4.בכדי לעצור יש ללחוץ על "זה נכון"
[1] מרבית העבודות בתערוכה נוצרו לפני 07 באוקטובר 2023
[2] טיציאן, בכחוס ואדריאנה, שמן על בד, 1520-1523, האסכולה הונציאנית
[3] Orbit מסלול אליפטי של אובייקט מסביב לאובייקט אחר, כמו מסלול של כוכב לכת סביב השמש.
[4] השם נבחר בהשראת מאמר של מבקר האמנות והפילוסוף הארי מקלין: When art transports us, where do we actually go?, שפורסם ב2022 ותורגם לעברית ע"י דפנה לוי למגזין אלכסון: https://did.li/Alachson-harri-macklin
[5]לדוגמא: ציפור המיינה מוגדרת בישראל כמין פולש (מילה הנושאת קונוטציה שלילית לתכונה כוחנית, דורסנית). מבחינת המיינה, היא פועלת על פי טבעה וללא תיאור מילולי: קיימת, שורדת. מבחינת המיינה או הטבע, אין לפעולות אלו משמעויות או פרשנויות כמושגים/תפיסות של רע או טוב.
[6] תורת ההכרה, אֶפִּיסְטֵמוֹלוֹגְיָה היא ענף בפילוסופיה, המתרכז במהות ובגבולות הידיעה ועוסק בשאלות כמו: מה זה נכון? מהי אמת? מהי ידיעה? כיצד היא נרכשת? מהו היחס בין המציאות לידיעה? האם בכלל ניתן לדעת משהו? האם הספקנות היא נכונה ובאיזו מידה? המושג אפיסטמולוגיה נטבע על ידי הפילוסוף הסקוטי ג'יימס פרדריק פרייר אשר פעל במאה ה-19, אולם העיסוק בה החל כבר אצל הפילוסופים הקדם-סוקרטים.
Asteroid (Star) Trek
Michal Orgil, Aliza Ashkenazi, Avital Baron Izackov, Noam Wenkert, Liza Zabarsky, Rotem Manor, Yuval Kedar, Juan Carlos Bronstein, Tamara Turgeman
Viewers are invited to a cosmic adventure through the galaxy (universe of ideas), a visit to eight asteroids, eight worlds, eight spaces that are familiar yet foreign. Each asteroid represents a different essence of human existence and elicits contemplation about ourselves and our place in the world. Although each asteroid (body of work) constitutes its own independent world of subjective existential experience, all came into being from within a shared context: contemporary life on this planet, specifically in the geographical location: Israel.[1]
Asteroid B-612 symbolizes the Little Prince’s[2] philosophical point of departure, which led him to embark on a trek throughout the universe. Likewise, the bodies of work in the exhibition Asteroid (Star) Trek symbolize the source of their creators’ perspectives.
Borrowing from the Little Prince’s adventures faraway from Asteroid B-612, and his visits to other planets, this exhibition’s trek between “asteroids” (artworks) offers an opportunity to visit, linger, and listen to stories, hardships and joys, as well as to collect thought snippets from each of them. The curatorial starting point is that, like the character the Little Prince, visitors to the exhibition set out on a trek through the gallery motivated by a sense of wonder and curiosity. Each visitor is equipped with a unique observational lens through which they view and examine interactions with the world. This reciprocal relationship between viewers and asteroids marks the potential to awaken introspection, through which one might come to understand something about the meaning of the simultaneous plurality of perspectives, narratives and truths.
The Little Prince is a fictional work. Similarly, artworks are a fantastical, imaginary form of expression. In his book, the author Antoine de Saint-Exupéry reflected his experience as a pilot whose plane crashed down in the Sahara Desert. Likewise, the artworks in this exhibition integrate truths and biographical elements from life, founded on personal narrative dimensions.
The artist’s nature is to cast doubt. Distorting and reworking reality enables the artist to contemplate the way of the world, the purpose of life and its inevitable end, and to offer criticism about the burden of conformity and adherence to society’s metrics, norms, and expectations. These are all liable to dull our ability to cope with life’s complexity, with the understanding that reality usually contains several possible correct answers to the journey we endeavor to follow on our path in life.
*Inspired by the name of the Little Prince’s asteroid, and alluding to the fact that the letter “B” sounds like the verb “to be”, the works have been given cosmological names comprised of the letter B plus the postal code of the artist’s place of residence. In addition, each asteroid has been given a title that represents the themes and layers within it.
Wishing you a pleasant journey and a successful takeoff.
Curator: Rotem Ritov
Michal Orgil – Asteroid B-5828319: The Infantile World of the Naked Truth as Interpreted in the Eyes of an Adult Observer
On Orgil’s asteroid, naked figures frolic naturally within an explosive nature. Is this nudity crass, crude, traumatic? These are layers of interpretation from the adult observer’s viewpoint. The works were inspired by the mythological scene in Titian’s painting “Bacchus and Adriadne”[3]. For Orgil, the scene in this work recalled memories of sun-filled afternoon games in her childhood neighborhood, when fantasy and reality became intertwined in intimate childish interactions and in the exploration children tend to perform before they lose their innocence, before they become adults. This is not sexuality in the adult sense, but rather chaste, energetic games in an inquisitive and curious environment: like a bacchanalia. “There was truth, frankness, vulnerable directness, and communication there, which made it possible to fantasize and play together. For me as an adult, this is the parallel to the possibility of treating nudity as part of being human.”
Rotem Manor – Asteroid B3888500: Peepholes Into a Reflection of Reality in the Mirror of the Parallel Internal World
Buildings, vegetation, fields, roads, streams, and hills have all been planted in Manor’s paintings of imaginary, miniature expanses. The painted scenes are like a peek into a parallel world, alien and devoid of human presence, yet identifiable and replete with elements inserted into the landscape like monuments marking that someone lives here: for the human hand is required to build the basketball court, the tower, the road, the house, and to plow the field. Another glance at the paintings reveals their source of inspiration and identifies them as an imaginary reflection of the landscapes of the Hefer Valley. Manor, who resides in the moshav Hibat Zion, is influenced by the nature and the unique expanses of the valley’s landscapes, which do not lack disruptions or the trace of human hands: industrial buildings, poles, junk, billboards…
In the paintings, Manor delves into a trek within a parallel world. There, she unloads the heavy burden of stimuli, crowds, visual disturbances, the sounds of the highways and the television. She plants her own thoughts about the universe, growing a place where she can wander around quietly and imagine herself as an adventurer discovering the world.
Aliza Ashkenazi and Avital Baron Izackov – Asteroid B31.0461°N,34.8516°E: Contemporary Babylon, a World of Chaos and Division
The Towers of Babylon was created collaboratively by Ashkenazi and Baron Izackov, as a personal reaction to their sense of concern about the “black hole” threatening to envelop Israeli society.
The Towers of Babylon is a contemporary interpretation of the mythological-biblical story of a homogeneous society that strived to glorify itself through a megalomaniacal construction project and was condemned to the punishment of division as a result. In the “contemporary Babylon” the reverse applies: Israeli society is divided, multicultural, and multilingual. There are individuals and groups that combat these characteristics, striving to realize an impossible, depersonalizing melting pot of national unity in the national project called the State of Israel. In a video loop of collage comprised of diverse visual languages, an impossible web of representations of urban landscapes and teetering towers is created. The collage’s combination of movement and stagnation represents the dizziness of an impossible life in multilayered chaos, which comes into order as a dynamic aesthetic.
Yuval Kedar – Asteroid B66534: The Star of Jérôme De Saint Simon, Researcher of Empathy and Beauty
Jérôme De Saint Simon is a sociologist researcher, idealist, socialist, humanist, author of essays and mathematical formulas, and drafter of curriculums, who acts to repair the world and the state of humanity. He lives on Asteroid B10145, where he acts collaboratively with the muses, his soulmates who teach him to identify, as well as to preserve, empathy and beauty as a source of salvation from the world of the gutters. Jérôme is a fictional character. His muses are real-life characters who became his friends and partners during breaks between customers, when they visited Kedar’s studio in Tel Aviv’s Kiryat Melacha compound. This asteroid came into being through his acquaintance with these sex workers, connecting to them and making them his collaborators in a work of art. On the asteroid, Jérôme (Kedar’s alter ego) lives and fastidiously formulates mathematical formulas to observe the world without judgment, and through eyes that search out the beauty in each person.
In modular paintings composed of several sheets of paper, Kedar and Jérôme endeavor to formulate and pursue a rehabilitative study on the path to utopia, based on the fundamental assumption that humanism and socialism are realistic goals.
Sometimes it seems like the only thing that can withstand crumbling and wreckage is visual research itself, since it envelops itself with an ostensibly “cold” objective approach, thereby protecting Jérôme from the potential for emotional breakdown, in the face of the uncertainty of there being any chance whatsoever of rehabilitating the ailments of existence.
Noam Wenkert – Asteroid B5826008: Radius of Orbit
In recent years, most of Wenkert’s works have been autobiographical. Through personal situations, imagined or real, in which the main characters are Wenkert and her son, she depicts the narrow radius of the world of parenthood. In the paintings, mother and son are compressed into a frame too small to hold them both, and usually there is a conflict between the characters. In the body of work shown in the exhibition, through the choice of palette, questions are raised about the symbiosis between mother and child, versus processes of building intimacy and moving apart.
In her latest works, something has changed in the radius of parenthood and a transformation can be discerned in the orbit[4], which divides into two separate entities. There is even a change in the painting working process: the time spent working on each painting has increased, and the paintings are characterized by a dark palette and strong contrasts (like twilight). The first layer is covered in red paint, the second layer is a dark shade from which Wenkert wipes out the images, bringing back the red. The third layer is colorful. The installation of cloud and sun paintings functions as an additional voice; the forms serve as mute and critical observers in familial situations.
Juan Carlos Bronstein – Asteroid B6804522: Portal to Another World[5]
An ancient Chinese legend tells of the seventh-century painter Wu Daozi, who was gifted with the ability to step inside his work and vanish. This enchanted legend reflects the sense that artworks are like portals to other worlds, a magic that causes us to forget the world around us and lose our sense of time and place. In reality, the place, the physical space, cannot be left behind: whether it is the public here in the gallery or the painter working in the studio. The Polish phenomenologist Roman Ingarden argued that works of art require a physical foundation, such as pigments on canvas, yet they also need someone to perceive them, in order to grow into an aesthetic object as a sensory-emotional experience. What does Bronstein’s painting show? Who are the characters, where are they and why are they there? What do the images symbolize? The world revealed in the painting is comprised of a simultaneous mix of times, places and people: from his past, from his current surroundings, from people in his life, from people who passed by him in the street, from the Mediterranean locale (sand, sea, olive trees), from South American colors, and from thousands of years of mythology and art history. All that was and is can be found within the painting’s numerous layers. Bronstein paints and erases again and again until everything merges together. What remains visible are remnants of his life story, and the entire painting process is present in the final painting. “I am lost and I lose myself between the paint and the image and I enter into a dream that I paint – where impossible things happen”.
Liza Zabarsky – Asteroid B7533417: Humanity, Empathy, and Pain in a World of Familiar, Meaningless Situations
On this asteroid, human situations exist through (ostensibly) undecipherable interactions, that lack any distinct or planned connection, and which reweave real stories. The situations are simple, and the acts are human and quotidian, small, and innocent: eating, sleeping, walking the dog, etc. Perhaps this is the world of a better humanity. Within the monochromatic, quiet, and simple environments, humanity and empathy stand out. Yet despite this, everything is colored with a sense of pain. This sense motivates Zabarsky who paints out of a desire to find meaning, intimacy, and love in a world of alienation and detachedness. Zabarsky combines a reworked reality with imaginary inventions, and channels pain into painting in a search for alternative possibilities of connection between people. This entails humanity and beauty: a mix of pain and joy, loss, and spiritual elevation.
Tamara Turgeman – Asteroid B10245: Horses Melt Into Epistemology’s Landscape * All Answers Are Correct
Since the dawn of humanity, people have searched for ways to formulate all phenomena, to explain, justify, and prove the absoluteness of the matrix, in itself. All phenomena, among them freedom (chaos) and order (the laws of nature) are present in nature at all times, without formulated theories or expressing emotions.[6]
At the foundation of Turgeman’s oeuvre, and stemming from her familiarity with epistemology[7], questions relates to the relationship between phenomena and the matrix and their implications for social concepts, conflicts between the individual and society, and the relations between nature and humanity. Turgeman studies and observes conceptual systems of cultural values and cycles of psychological and conceptual consciousness, such as: divinity, myth, fate, and humanity’s place in the universe, in the world and in society.
Viewers are invited to tour between two concepts invented by humanity: absolute freedom (uncivilized, devoid of meaning or certainty, dynamic) versus the desire for order and answers (domesticated, regimented, the permanent grid, control, religion) and to ponder how we cope emotionally with situations where the illusion of order falls apart and collapses.
The public is invited to park their spaceship on Turgeman’s asteroid and to ponder the matrix through an imaginary experiment:
1. To begin the journey and fly your spaceship, use the steering wheel “is this correct?”.
2. To navigate right or left, press on “what do I know?”.
3. To ascend or descend, press on the button “who am I?”.
4. To stop, press “this is correct.”
[1] Most works in the exhibition were created prior to October 7, 2023.
[2] The Little Prince is the main character at a novella written and illustrated by French aristocrat, writer, and military pilot Antoine de Saint-Exupéry. 1943
[3] Titian, Bacchus and Ariadne, 1520 – 1523, oil on canvas, the Venetian School
[4] Orbit – an elliptical course of one object around another, like the course of a planet around the sun.
[5] This name was inspired by an essay published in 2022 by art critic and philosopher Harri Mäcklin: When Art Transports Us, Where Do We Actually go?, translated into Hebrew by Daphna Levi for the magazine Alachson: https://did.li/Alachson-harri-macklin.
[6] For example: Myna is defined as an invasive bird species (carries negative connotations of characteristics such as aggression, heavy-handedness). From Myna's perspective, it acts according to its nature without any description: it exists, survives. For the Myna or nature, these acts do not have meanings or interpretations as concepts of good or bad.
[7] Epistemology is a branch of philosophy coined by the Scottish philosopher James Frederick Ferrier (19th century), focuses on the essence and the boundaries of knowledge. It addresses questions such as: What is correct? What is truth? What is knowledge? How is it acquired? What is the relationship between reality and knowledge? Is it actually possible to know something? Is skepticism correct and to what extent?