הלך הרוח הסדרתי
הלך הרוח הסדרתי
סאלח אלקרא / אורה בריל / מג׳די חלבי / שחר סיון / מירי ספקטור צ’רניץ
אוצרת: כרמל גופר
15.06.24 - 19.04.24
הלך הרוח הסדרתי
סאלח אלקרא, אורה בריל, מג׳די חלבי, שחר סיון, מירי ספקטור צ’רניץ
אוצרת: כרמל גופר
אמנים רבים יוצרים עבודות בסדרות כפרקטיקה בסיסית של תהליך אמנותי. המניעים לתנועה חזרתית סדרתית כזו רבים ומגוונים: חקר ובחינה של נושא או רעיון על ידי התבוננות ממושכת ורבת פרספקטיבות; פיתוח של קונספט או טכניקה; תיעוד חזותי של מסע אמנותי ועוד. לעיתים, יצירה באופן סדרתי מאפשרת גם תהליך תרפויטי עבור האמן.
התערוכה הלך הרוח הסדרתי עוסקת בדחף של אמנים לעבוד בסדרות, ובתנועה החזרתית, ליצור עבודות הקשורות זו בזו מבחינה תמתית, מושגית, סגנונית או צבעונית. יצירה בפרקטיקה של סדרת־עבודות מאתגרת את השמירה על רצף יצירתי כמהלך מאזן, מזקק ומדייק בין עקביות ובין חדשנות.
לעיתים, עבודה חזרתית על תמה, דימוי או רעיון, הופכת לאובססיה, שמקורה בתשוקה לחקור ולגלות עוד ועוד. בין שהדחף הזה מונע משאיפה לשלמות, ובין שמקורותיו ברצון להעביר מסר עוצמתי, התוצאה מרהיבה ועשירה ברבדים.
בתערוכה משתתפים שתי אמניות ושלושה אמנים, שעבודתם מתאפיינת ביצירת סדרות המתמשכות על פני חודשים ושנים. סדרות ותתי־סדרות, סדרות ותיקות המולידות סדרות חדשות וכאלה המשתלבות זו בזו. לעיתים נקודת המוצא של סדרה היא טקסט, כך הסדרות של אמן הקליגרפיה הסוּפי מג'די חלבי, מבוססות על טקסטים סוּפיים בעיקר; גוף העבודה הגדול של האמנית מירי ספקטור צ'רניץ', נסמך על תבנית מילים שהמציאה, עליה היא מחילה חוקים כמעט מתמטיים; וסדרת העבודות גדולות הממדים של אורה בריל, מיוסדת על המשפט המקראי "קול דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה" (בראשית ד י), שהדהד בראשה שוב ושוב לאחר מערכת הבחירות האחרונה בשנת 2023.
גוף העבודה העשיר של האמן סלח אלקרא מושפע מנוף הולדתו בהרי הכרמל. עבודותיו מתארות פעמים אין־ספור את אותם המראות מהיישוב שבו הוא מתגורר, דליית אל כרמל, והנופים סביבו. האמן שחר סיון יוצר בשנים האחרונות "קהילות" מפוסלות בעץ בטכניקות שונות. לקראת התערוכה יצר סדרת פסלים חדשה המאופיינים בחריצת חתכים רבים על פני הדמויות המפוסלות בעזרת מסורים שונים.
בתערוכה המוצגת בגלריה התערבבו סדרותיהם של חמשת האמנים, ובשהותן יחד הן משפיעות זו על זו ומועשרות זו מזו.
סאלח אלקרא
"הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא קַרְקַע אֶרֶץ קְטַנָּה,
הָאָדָם אֵינוֹ אֶלָּא תַּבְנִית נוֹף־מוֹלַדְתּוֹ,
רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה אָזְנוֹ עוֹדָהּ רַעֲנַנָּה,
רַק מַה־שֶּׁסָּפְגָה עֵינוֹ טֶרֶם שָׂבְעָה לִרְאוֹת".
(שאול טשרניחובסקי)
סאלח אלקרא נולד וחי ביישוב דליית אל כרמל. סביבת מגוריו היא מקור ההשראה לגוף העבודה העשיר שיצר בעשרים השנים האחרונות, מאז החל לצייר. הכפר כפי שנראה בילדותו – הסמטאות, הבתים הישנים והעצים סביבם – צרוב בזיכרונו. הוא זוכר במיוחד את "רחוב הסברס", שביל צר בין שתי משוכות סברס גבוהות, שכילד פחד מאוד לעבור בו בדרכו לעזור לאביו בעבודות השדה.
אלקרא עבד שנים רבות בכפר האמנים עין הוד כאסיסטנט של אמנים וכמבצע קירות קרמיקה, שהיו באופנה בשנות ה־70 וה־80. בשנים אלו זכה להכיר את מרסל ינקו, ז׳ניה ברגר, משה מוקדי ויוחנן סימון, לעבוד לצידם וללמוד מהם. מדי יום היה נוסע מדליית אל כרמל דרך קיבוץ בית אורן לעין הוד, וכנער צעיר אף היה הולך דרך היערות ברגל.
השריפה הגדולה בכרמל ב־2010 התרחשה במחוזות ילדותו. הנוף הירוק המוכר שינה פניו, קיבוץ בית אורן שהיה טבול בירק, נחשף ונגלה, וכך נותר עד היום. בעקבות האסון התרחשה "לידה חדשה" בטבע: האדמה, שנחשפה לשמש לראשונה מזה שנים רבות, הצמיחה מתוכה מיני פרחים וצבעים שכמותם לא ראה אלקרא מעולם. ההנצה הפלאית באדמות הכרמל שלאחר השריפה הולידה גוף עבודה גדול, שנציגים ממנו מוצגים בתערוכה.
אלקרא חוזר ומצייר בתים וקירות, עצים ופרחים. החזרתיות, הוא אומר, מאפשרת לו להרגיש את עצמו. זהו תהליך של העצמה וריפוי גם יחד. הוא מצייר "מהבטן" בלי סקיצות וללא תכנון מראש. מריחות הצבע העזות האקספרסיביות בצבעי אקריליק, ולעיתים גם בצבעי שמן, יוצרות פסים רחבים, שטחים ושכבות, אלו נחשפות כשהוא מגרד את הצבע בצורות חופשיות ואקראיות.
אורה בריל
אורה בריל יוצרת בשנים האחרונות סדרות עתירות עבודות המתמקדות בשתי תמות עיקריות: אור ומים. אורה בוחנת את האור במופעיו ובאיכויותיו. האם זהו דיוקן עצמי?
בעקבות החשכה שירדה עלינו בימי הקורונה חיפשה האמנית את קרני האור שחסרו. כך נולדה סדרת עבודות האבסטרקט "יפה כלבנה". מי האמין אז שחשכה גדולה יותר עוד צפויה להגיע. הסדרה היא בת 30 עבודות – כמספר ימי מחזור הירח. האור נשפך כנוזל זהב מתוך אלמנטים עגולים ל"מכלים" לבנים, ולצידם אלמנטים נוספים קשים לפענוח. קטלוג הצורות כולל גם כתמים, ספירלות וגרעיני רימון. המים ממלאים מכלים, עולים על גדותיהם ומחוללים סערה.
בתערוכה מוצגת גם עבודה גדולת ממדים מתוך הסדרה "קול דמי אחיך זועקים אלי מן האדמה" (בראשית ד 10). הפסוק המקראי עלה בזיכרונה של בריל לאחר בחירות 2023 בעקבות הסיפור האישי של משפחתה: אח שחזר בתשובה ואחות שהקצינה את עמדותיה ודעותיה לכיוון הימין. חציית הקווים של אחֶיה והשבר שחלחל לתוך המשפחה היו חוויה מטלטלת עבורה.
סדרת הדיוקנאות שנעשתה במהלך השנים האחרונות כוללת מאות עבודות. היא נוצרה מן הבדידות שחוותה בריל בימי המגפה, מן הצורך, שלא היה מודע, ליצור אמנות קומוניקטיבית. הדמויות נולדו מתוך 'גרעין' – גרעין כאיכות, כרעיון, גרעין של רימון, הנוכח ונפקד בקליפתו, פעמים עסיסי ואדום ופעמים חיוור ומיובש. הדיוקנאות נדמים כהתרחשויות של קווים וכתמים, כעין אריזה, צורה גדולה שבתוכה צורות קטנות יותר בדמותה של האמנית. שלוש במספר, כאם המגנה על ילדיה ועוטפת אותם.
אורה בריל חיה בכפר הס ופועלת בסטודיו שלה בקריית המלאכה משנת 2016. בוגרת המכון לאמנות אורנים ולסלי קולג', תלמידתם של יעקוב דורצין, מיכאל גרוס ואורי ליפשיץ. בריל היא אמנית רב־תחומית, העוסקת בציור, רישום, כתיבה, צילום ווידאו ארט.
מג'די חלבי
האמן הסוּפי[1] מג'די חלבי החל בחיפוש עצמי לאחר שחווה בחייו טלטלות, ובמהלכו התוודע אל התורה הסוּפית.
הוא קליגרף, המלהטט עם מילים ומשפטים. עבודותיו מאופיינות בחזרתיות מגובבת: מילה או משפט הכתובים שוב ושוב זה על גבי זה. בהיבט הסוּפי כתיבה מעין זו נועדה ליצור נתק בין המילה הגשמית ובין משמעותה הרוחנית. השאיפה היא להעביר רגש וכוונה ולא מסר מילולי, כך שהצופה, גם אם הוא דובר ערבית, יחוש את האנרגיה של המילים בלבד בלא שיבין מה כתוב. הפעולה החזרתית של האמן עשויה להוביל אותו לאקסטזה, המשחררת אותו משיפוטיות ומאפשרת לו חופש ביצירה. האתגר האמיתי בתהליך החזרתי הוא בהבנה שבאה לאחר האקסטזה, לעיתים רק כעבור זמן מתום העבודה.
חלבי שואב את השראתו ממקורות רבים ומגוונים: תורתו של הסופר הסוּפי מנצור אל חאלאג' שנולד בפרס וחי בבגדד לפני כ־1,000 שנים; מקבצי שירים (דיוואן); שירי מחמוד דרוויש; משפטים של הזמר הסורי סבאח פאחרי; שירים עממיים ומשפטים מקוריים ואישיים.
הוא אינו מקפיד על חוקי הקליגרפיה הערבית המסורתית, עבודותיו אוניברסליות ופונות גם למי שאינו דובר ערבית. "מג'די מגייס את האות הערבית לשם הפשטה", מוסיף סלח אלקרא, "האות נמסה בתהליך ההפשטה ונעשית קישוט".
מג'די חלבי חי ופועל בדליית אל כרמל. בצעירותו עסק בגילוף בעץ. לפני כעשור פתח גלריה בחצר ביתו והפך את העיסוק באמנות למקצוע. מג'די הוא תלמידו של האמן הוותיק בן עירו, סלח אלקרא.
*
שחר סיון
שחר סיון יוצר בשנים האחרונות סדרות מגוונות של חיתוכי עץ ופסלים. לקראת התערוכה יצר גוף חדש של עבודות – פסלי גוף, פסלי ראש ופרוטומות. נשים וגברים צעירים ומבוגרים, ישויות אינדיבידואליות שהפכו להיות חלק משלם, מקהילה. כולן מוצגות כשהן "מביטות" אל הצופה, נדמה כי הגיעו זה עתה וקפאו על מקומן. סיון מעיד על עצמו כי יצירת סדרה עבורו היא "מהלך נפשי של מחקר והתבוננות פנימה", החלטה שבאה מתוך צורך. בשעה שהוא מפסל דמות, הוא חש כי מאה הזוויות שלה הופכות לתדר. תדר נפשי שיכול להכיל אמת פיגורטיבית: אף, עין, גבה.
בפסלים החדשים, חלקם פסלים קיימים שקיבלו עיבוד מחודש, הוא משתמש במסור שרשרת לצד משחזת זווית ולהבים שונים כדי ליצור מעין רישום דו־ממדי על הפסל. הדיסקים השונים, כמו סט עפרונות, מייצרים סימונים שונים ותופעות שונות. בנוסף לעבודת הדיסק, גם שריפה וצביעה מאחדות את הצורות, לעיתים אף מוחקות את הרישום. נקודת המוצא בחריצת הדימוי היא הקושי של סיון לזהות פנים. הוא רואה כיוונים, תחושות ותנועות. מעין "רשת תלת־ממדית של תנועות", בניגוד לראייה גרפית פיגורטיבית: "זה נראה כמו אישה אבל זה לא איך שאני רואה אישה", במילותיו. הפעולה האיקונוקלסטית הזאת איננה אפוא פעולה של הרס כי אם פעולת חיבור.
שחר סיון חי ופועל בחיפה. בתחילת דרכו למד בסטודיו של סבינה מנדל, בבצלאל אקדמיה לאמנות ולעיצוב, אצל הצייר ליאוניד בלקלב ובסדנה הירושלמית לציור ורישום של ישראל הירשברג. הוא ממקימי בית הספר הנביאים לאמנות בחיפה, שם הוא מלמד רישום, ציור והדפס עץ ומנחה אמנים באופן פרטי בתהליכי עבודה והתפתחות אישית.
מירי ספקטור צ'רניץ'
לפני שנים רבות הופיע בעבודתה של מירי ספקטור צ'רניץ' עץ בשלושת צבעי היסוד ולבן, וממנו נולדה תבנית גרעינית של אותיות וצבעים נתונים, הכוללת את המילים אדמה-שמש-מימ-אויר. התבנית התגלתה כעין מפה הגונזת בחובה עולם ומלואו, מחברת אותיות למילים, ובכך מייצרת צורה המחזיקה את מהות המילה, על מובניה והקשריה. לצורה צבעונית זו של כל מילה קוראת האמנית "תגלית", ובדרך כלל היא לקוחה מהתחום האנושי – מחשבה, רגש, שם תואר, תפקיד. חיבורי הצורות יוצרים שלם גדול ואין־סופי, המורכב משלמים בודדים. שפה.
במהלך השנים יצרה האמנית סדרות אין־ספור מן התבנית ואף העלתה את כל ממצאי מחקרה על הכתב. בתערוכה מוצגים שלושה גופי עבודה מתוך רבים ועבודת וידאו המבוססת על אחת הסדרות הראשונות. העבודה נערכה במיוחד עבור התערוכה.
"בשבילי, להתבונן בפרטים זה לפגוש את הבריאה, שם יש חיבור, בחיבור אני חיה", אומרת ספקטור צ'רניץ'. בשנה האחרונה היא יצרה סדרת ציורי הֶלקטים וזרעים על לוחות דיקט קטנים שהיו ברשותה. "הזרעים הם הבטחה, והאחרים, עבודתם הסתיימה". בכל ציור חלה היקסמות, מיופיו של הזרע, התרמיל או ההלקט, מתהליך העבודה ומן התוצאה המפתיעה – ההצלחה "לתפוס" אותו. שכבה ועוד שכבה, והנה הוא מתגלה. יש לו חיים משלו, "יוצא מתוך הדיקט".
סדרה היא עבודה אחת מתמשכת, עבור האמנית. עבודה המתחילה מתוך כוונה, מודעת או שאינה מודעת, ללמוד ולהכיר נושא מסוים. במהלך העבודה הסקרנות מתעצמת, ורותמת את האמנית ליצור עוד ועוד. "אולי יש לי צורך לנצח משהו בי, משהו בי שמתעצל. להעיר. לעזור ליצר להשתולל".
מירי ספקטור צ'רניץ' חיה ופועלת בפרדס חנה כרכור. את הכשרתה המקצועית רכשה בלימודים ב־SVA בניו יורק ובמדרשה לאמנות ברמת השרון. עיקר עניינה הוא ב"קשר הנפשי־רגשי אל האדמה הזאת, הדורשת, ואל המופלא". ספקטור צ'רניץ' עובדת בטכניקות מגוונות ומתאימה אותן לנושאי העבודה.
[1] סוּפיזם היא אמונה אסלאמית מיסטית, המדגישה את החיפוש הפנימי אחר האלוהים ואחר ההארה הרוחנית. מבין אמנים מוכרים אחרים השואבים השראה מהפילוסופיה הסוּפית ומשלבים בעבודתם משפטים או נושאים סוּפיים הם הפסל, צייר ומומחה לאמנות פרסית האירני קנדי Praviz Tranvoli, שעבודותיו משלבות מיסטיקה אסלאמית, תרבות פרסית ואמנות עכשווית והאמנית הפלסטית האיראנית אמריקאית שירין נאשאט, הידועה בצילומיה ובעבודות הווידאו שלה ועוסקות בתמות של זהות, מגדר ורוחניות.
The Series Mindset
Salah Alkara, Ora Brill, Majdi Halabi, Shahar Sivan, Miri Spector Chernitz
Curator: Carmel Goffer
Many artists create series of works as a basic practice in their artistic process. The motives for this repetitive, serial motion are multiple and diverse: study and examination of a subject or idea through prolonged observation from many perspectives, developing a concept or technique, visual documentation of an artistic journey, etc.
Sometimes, working in a series also allows a therapeutic process for the artist.
The exhibition The Series Mindset addresses the impulse artists have to work in series, to create works with interconnected themes, concepts, styles, and color schemes. A practice of creating series of works challenges the ability to maintain creative continuity, as a process that balances, distills, and achieves precision, between consistency and innovation.
At times, repetitive work on a theme, image, or idea becomes an obsession rooted in a passion for investigating and discovering more and more. Whether this impulse is motivated by striving for perfection or the desire to convey a forceful message, the result is spectacular and multi-layered.
Five artists, whose works are characterized by creating continuous series, take part in this exhibition. Their work spans months and years, creating series and sub-series, old series that give birth to new ones, and those that intermingle. Sometimes, the starting point for a body of work is a text, such as the series of Sufi calligraphy artist Majdi Halabi, which are based primarily on Sufi texts.
Artist Miri Spector Chernitz’s large body of creation relies on a mold for words she invented, to which she applies laws that are almost mathematical.
Ora Brill’s series of large-scale works is founded on the biblical verse “the voice of thy brother's blood crieth unto me from the ground” (Genesis 4:10),[1] which echoed over and over in her head after the last elections in 2023.
Artist Salah Alkara’s vast body of work is influenced by the landscape of his birthplace in the Carmel Mountains. His works depict, again and again, the same sights from the town where he was born and lives, Daliyat al-Karmel, and its surrounding landscapes.
In recent years artist Shahar Sivan has been creating “communities” sculpted from wood using various techniques. For the exhibition, he created a new series of sculptures characterized by carving numerous marks out of the surface of the sculpted figures using various saws.
In the exhibition shown in the gallery, series of the five artists are combined, and in their juxtaposition they influence and enrich each other.
Salah Alkara
“Man is nothing but the soil of a small country,
nothing but the shape of his native landscape,
nothing but what his ears recorded
when they were new and really heard,
what his eyes saw, before they had their fill of seeing”
(Shaul Tchernichovsky)
Salah Alkara was born and lived all his life in Daliyat al-Karmel. The surroundings in which he lives serve as a source of inspiration for the rich body of works he has created over the past 20 years, since he began painting. Sights from his childhood such as the old houses, the alleys, and the trees around them – are etched in his memory. In particular, he remembers the “Sabra Lane”, a narrow path between two high bunches of cacti, which as a child he was terrified to pass through on his way to help his father work in the field.
For many years Alkara worked in the artists’ village Ein Hod as an artist’s assistant and as a producer of ceramic walls, which were fashionable in the seventies and eighties. During those years, he had the privilege of getting to know Marcel Janco, Genia Berger, Moshe Mokady, and Yohanan Simon, as well as working alongside them and learning from them. Every day he would travel from Daliyat al-Karmel, through Kibbutz Beit Oren, to Ein Hod. As a youth, he would even walk all the way by foot through the forests.
The 2010 Mount Carmel forest fire occurred in the environs of his childhood. The familiar green landscape has completely changed. Kibbutz Beit Oren, which had been steeped in green, was scraped bare and exposed, and remains thus until today. Due to the catastrophe, there was a “rebirth” in nature: the land, which was exposed to the sun the first time in many years, blossomed species of flowers and colors of which Alkara had never seen before. The wondrous flowering in the Carmel’s lands gave birth to a large body of work, representatives of which are displayed in the exhibition.
Alkara paints flowers and trees, houses and walls, again and again. The repetitiveness, he says, lets him feel himself. This is a process of both empowerment and healing at the same time. He paints “from the gut”, without sketches or prior planning. The bold and expressive paint applications, in acrylic and sometimes also in oil, create wide stripes, surfaces, and layers, which reveal themselves when he scrapes the paint away in free and random shapes.
Ora Brill
Over the past few years Ora Brill has been creating series of numerous works which focus on two main themes: light and water. Ora examines the light’s appearances and qualities. Is this a self-portrait?
Due to the darkness that descended upon us during the Covid pandemic, the artist searched for the missing rays of light. A search that led to the birth of the series of abstract paintings “Beautiful as the Moon”. Who would have believed then that a much greater darkness was to come? The series is comprised of 30 works – as the number of days in the lunar cycle. The light pours as a golden liquid out of round elements into white “containers” alongside which there are additional elements that are hard to decipher. The catalogue of shapes also includes various forms, spirals, and pomegranate seeds. The water fills containers, overflows, and storms.
The exhibition also presents a largescale work from the series “The Voice of Thy Brother's Blood Crieth Unto Me from the Ground” (Genesis 4:10). Brill was reminded of the biblical verse after the 2023 elections, because of her family’s own story: a brother who became religious and a sister whose stances and opinions took an extreme turn rightwards. Her siblings crossing the lines, and the split that ruptured within the family, shook her up.
The series of portraits made over the past few years includes hundreds of works. It was generated by the loneliness Brill experienced during the pandemic and from the need, which was unconscious, to create communicative art. The figures were born from seeds, such as qualities and ideas, like a pomegranate seed, which is present and absent beneath its peel, sometimes juicy and red, sometimes pale and dry. The portraits look like happenings made of lines and blotches, a kind of package, a large shape containing smaller shapes in the artist’s image. They number three, like a mother who protects and envelops her children.
Ora Brill lives in Kfar Hess and has been working out of her studio in Tel Aviv’s Kiryat HaMelacha compound since 2016. She is a graduate of the Oranim Art Institute and Lesley College, a disciple of Ya’acov Dorchin, Michael Gross, and Uri LIfschitz. Brill is an interdisciplinary artist working in painting, drawing, writing, photography, and video art.
Majdi Halabi
Sufi[2] artist Majdi Halabi began searching for himself after experiencing upheaval in his life, when he discovered the Sufi way.
He is a calligrapher who juggles words and phrases. His works are characterized by jumbled repetition: a word or phrase is written over and over again, one on top of the other. In Sufism, this type of writing is intended to create a separation between the physical word and its spiritual meaning. The aim is to convey emotion and intent, not necessarily a verbal message, such that the viewer, even if they are an Arabic speaker, can feel only the words’ energy without understanding the text. The artist’s repetitive action could even lead him to ecstasy, liberating him from judgment and enabling artistic freedom. The real challenge in the repetitive process is the understanding that follows the ecstasy, sometimes only after the passage of time from completion of the work.
Halabi draws inspiration from numerous and diverse sources: the teachings of Persian Sufi author Mansur Al-Hallaj, poetry collections (Diwan); the poems of Mahmoud Darwish, phrases by Syrian singer Sabah Fakhri; folksongs and his own original phrases.
Halabi does not adhere to the rules of traditional Arabic calligraphy. His works are universal and are directed even towards non-Arabic speakers. “Majdi enlists the Arabic letter for abstraction”, adds Salah Alkara. “The letter dissolves in the process of abstraction and becomes an ornament.”
Majdi Halabi lives and works in Daliyat al-Karmel. He was a wood carver when he was young. About a decade ago he opened a gallery in the courtyard of his home and turned art into his profession. He is a student of the established artist from his city, Salah Alkara.
Shahar Sivan
Over the past few years Shahar Sivan has been creating diverse series of woodcuts and sculptures. For the exhibition, he created a new body of work – sculptures of bodies, heads, and busts. These are men and women, young and old, individual entities that became part of a whole, a community. All are displayed “glancing” at the viewer; it seems like they just got here and froze in place. Sivan testifies that for him, creating a series is “a mental process of study and introspection”, a decision that stems from a need. When he sculpts a figure, he feels as if its hundred angles become a frequency. A mental frequency that can sustain a figurative truth: nose, eye, brow.
In the new sculptures, some of which were existing ones he reworked, he uses a chainsaw as well as an angle grinder and various flames to create a kind of two-dimensional drawing on the sculpture. The different disks, like a set of pencils, create distinct marks and phenomena. In addition to the work of the disc, burning and painting also unify the shapes. The starting point when determining the image is Sivan’s difficulty recognizing faces. He sees angles, feelings, and movements. It is like a “three-dimensional network of movements”, in contrast to graphic, figurative seeing. In his words, “it looks like a woman but that is not how I see a woman.” This iconoclastic act is not, however, an act of destruction, but rather an act of construction.
Shahar Sivan lives and works in Haifa. As a young artist, he studied in the studio of Sabina Mandel. Later on, he studied at the Bezalel Academy of Arts and Design, as well as with painter Leonid Balaklav, and in Israel Hershberg’s Jerusalem Studio School. He is one of the founders of the Haneviim Art School in Haifa, where he teaches drawing, painting and woodcut, he also mentors artists privately on their working processes and personal development.
Miri Spector Chernitz
Many years ago, a tree in red blue yellow and white appeared in the work of Miri Spector Chernitz. A core mold of letters and fixed colors was born from this tree. This mold includes the Hebrew words for earth-sun-water-air. It was revealed as a kind of map which holds the entire world, joins letters to words, and thereby creates a shape that bears the word’s essence, with all its meanings and contexts. The artist calls this colored shape of each word a “discovery”, and usually it is taken from the human realm – thought, feeling, adjective, role. The joined shapes generate a broad and infinite whole, comprised of single whole parts. It's a language.
Over the years the artist has created countless series from this mold and has even put all the findings of her research into writing. The exhibition presents three bodies of work from among many, and a video work based on one of the first series. The video was prepared specially for the exhibition.
“For me, observing details is meeting creation, where I feel a connection. This is the place I live in,” states Spector Chernitz.
In the past year, she created a new series of drawings that depict capsules and seeds on small wooden panels. “The seeds are a promise, whereas the capsules’ work is complete.” In each painting enchantment occurs, from the beauty of the seed, pod, or capsule, as well as from the working process and its surprising result – success in “capturing” it. Layer after layer, and behold it reveals itself. It has a life of its own, “it emerges from the surface”.
For the artist, a series is one continuous work. It is a work that begins with an intention, whether conscious or not, to learn and become familiar with a certain topic. During the work, her curiosity increases and induces her to create more and more. “Perhaps I have a need to overcome something within myself, something lazy in me. To wake it up. To help my urges run wild”.
Miri Spector Chernitz lives and works in Pardes Hanna-Karkur. She received her professional training at the School of Visual Arts in New York and the Midrasha School of Art in Ramat Hasharon. Primarily, she is interested in “the mental-emotional connection to this demanding land, and to the sublime”. Spector Chernitz works in diverse techniques and adapts them to the subject of the work.
[1] King James Version
[2] Sufism is a mystical Islamic belief, which emphasizes the internal search for God and spiritual revelation. Among other well-known artists who derive inspiration from Sufi philosophy and incorporate Sufi phrases or topics in their work are the Iranian-Canadian sculptor, painter and expert on Persian art, Parviz Tranvoli, whose works incorporate Islamic mysticism, Persian culture and contemporary art; and Iranian-American plastic artist Shirin Neshat, known for her photographs and video works which address themes of identity, gender, and spirituality.
