מדעי הטבע
מדעי הטבע
שרון אזגי / אביגיל יבגניה ארונסון / שי אריק / מיכל בלייר / ליאת דניאלי / פיטר וין / הילה עמרם / מיכל פוקס / נעה רז מלמד
אוצרת: רותם ריטוב
21.07.23 - 09.09.23
מדעי הטבע Natural science
שרון אזגי, אביגיל יבגניה ארונסון, שי אריק, מיכל בלייר, ליאת דניאלי, פיטר וין, הילה עמרם, מיכל פוקס, נעה רז מלמד
מימוזה ביישנית, צמר כבשים, עלי פיקוס, זרעים, עפצים, טוואי המשי, ציוצי ציפורים, עצמות, מחטי אורן וקש, הם בין שאר החומרים המרכיבים את העבודות המוצגות בתערוכה מדעי הטבע[1].
מרְקוּס אַורֶלְיוּס אַנְטוֹנִינוּס: "שים לב תמיד, איך כל הדברים המתחדשים הם תולדות של שינוי, ותתרגל להבין, כי הטבע חובב יותר מכֹּל להחליף כל מה שהֹווה ולעשות דבר חדש הדומה לו. כל הנמצא הוא כעין זרע למַה שצריך להתהוות ממנו."[2]
בתערוכה מדעי הטבע מוצגות עבודות אמנות בהן יש לחומרים הטבעיים תפקיד מהותי, הן בתהליך היצירה והן בדיאלוג הנוצר בין טבע לאמנות. אופייה האורגני והארעי של אמנות מחומרים טבעיים, משפיע על תהליכי היצירה ומחייב התייחסות והתחשבות בתכתיבים הטבועים באופיים של האלמנטים. יצירות העשויות מחומרים טבעיים, נתונות לריקבון, דעיכה, התפוררות או קמילה. היוצר מחוייב ללמוד את הדינמיות התמידית של החומר, את היחסים החדשים הנוצרים בין האלמנטים ואת ההקשר שבו הם מתקיימים: שינויים עונתיים, יומיומיים ואפילו שעתיים בטמפרטורה, לחות, רוח, משקעים ועוד, ישפיעו משמעותית על התנהגותו ואיכותו של כל אלמנט נתון, כמו גם על ההיתכנות ליצור, להשתמש ואף להציגו כעבודת אמנות בגלריה בעונה זו אחרת של השנה.
כל אלו, הופכים את האמנים המשתמשים בעבודותיהם בחומרים אורגניים למומחים בתחומם, לחוקרי טבע.
כך, התמחתה ליאת דניאלי בגידול זחלי משי, הבנת צרכי מחזור חייהם והיכרות עם סצנת מגדלי הזחלים בישראל. הסטודיו של אביגיל יבגניה ארונסון הוא מעבדה פעילה לעבודות אמנות בז'אנר הביוארט Bioart[3]. פיטר וין התמחה בזיהוי שירתן של ציפורי השיר האירופאיות המצויות. נעה רז מלמד תדע לאמר מהי העונה המיטבית להצגת מיצב קש ומה תהיה האיכות הפיסולית שלו הנתונה לטריותו ופריכותו. שרון אזגי למדה מנגנונים טכנולוגיים והנדסיים מייצרי לחות המסתנכרנים עם מדדי הגוף האנושי. שי אריק מומחה לעלי עץ הפיקוס המצוי בתל אביב. מיכל בלייר הפכה ללקטת מקומית, מומחית בצמחי הבר והחורש הטבעי של ארץ ישראל. מיכל פוקס משתמשת בטכניקת קליעה פלסטינית מסורתית בשיבולים לקליעה במחטי אורן. הילה עמרם היא בעלת ידע רחב במחקר בשיטת DIYBio ובביוהאקינג Biohacking.
נכון כי המחקר קריטי לתהליכי היצירה, אך ברוב העבודות המוצגות בתערוכה מדעי הטבע, הנושא אינו תחום מחקר, טבע, אקולוגיה או ההתמחות בטיפול בחומרים הטבעיים.
מאז ימי קדם האנושות עומדת ביחס קרוב (אם לא לאמר שהיא חלק) עם הטבע, אולם, רק החל מחצייה השני של המאה ה20 נכנסו בהדרגה החומרים הטבעיים אל חללי התצוגה כאובייקטים עצמאיים שאינם משמשים בהכרח כדימוי או ייצוג של נוף/טבע, כי אם נוכחות בעלת מטען עצמאי משל עצמה הנושאת משמעויות סימבוליות מגוונות. נוכחותם של חומרים טבעיים בעבודות אמנות, מפעילה את החושים ומעשירה את חווית הצפיה.
שרון אזגי / סימביוזה מכאנית
מימוזה ביישנית ואדי מים
ההצבה סימביוזה מכאנית מורכבת משתי מערכות פיסוליות הקשורות זו לזו בקשר סימביוטי ומזינות ללא מגע יד אדם את צמח המימוזה הביישנית, הידוע גם בכינוי "אל תיגע בי", הגדל באקוסיסטמה בתוך שידה. כשצמח "אל תיגע בי" בא במגע עם כל אובייקט אחר הוא מגיב ועליו מתכווצים. לצד מערכת ההזנה ההידרופונית הראשית המחוברת לשידת העץ, מוצבת מערכת משנית המטפטפת על המימוזה מספר טיפות כל מספר דקות, ואלו מכווצות את עליו.
המערכת הפיסולית השניה מורכבת מצינור, תוכנה לניתוח תמונה ומצלמה תרמית. המצלמה מזהה את קצב נשימתו של הצופה ומתרגמת אותו לגרף המשפיע על קצב יציאת אדי מים קרים מנקבים לאורכו של הצינור. במקביל, מוקרן על הצינור וידאו ובו מופיעה דמותו של הצופה בשילוב גרף נשימתו.
בעבודותיה, בונה אזגי מערכות שיש בהן מתח בין הדיסטופי והמתכלה לבין האוטופי והנצחי. היא שואפת לחבר בין הפיזי הזמני לבין טכנולוגיה המאפשרת חיי נצח. "יש תקווה שהטכנולוגיה העתידית תאפשר חיי נצח ואולי אפילו חיים מעבר לגוף הפיזי. כבר היום קיימות מערכות מיזוג בין הגוף לטכנולוגיה (כמו: קוצב לב). הפחת רוח חיים מכאנית טכנולוגית בגוף זה כמו דמותו של פרנקשטיין".
אביגיל יבגניה ארונסון / התבוננות בגדילה פנימית
צמר כבשים, שורש חזרן, צמחים, חרקים, תפטיר וסקובי
מוות, חיים, התווך שביניהם ותהליכי התכלות, הם המושגים הרעיוניים שנמצאים במרכז עשייתה של ארונסון. המיצב האורגני (ביוארט) אינו מסמן את המושגים הללו - הוא הם בעצמו, ומאפשר לארונסון לגעת בהם ובתחושות כלפיהם באופן פיזי, ולצופה לחוות אותם דרך החושים (ראיה, ריח, שמיעה). בתהליך עבודתה, ארונסון מעבדת חומרים אורגניים באופן נסייני נטול כוונה מחושבת כלפי תוצאה מסויימת. את המידע התיאורטי היא משלימה דרך קריאת מאמרים מדעיים בתום התהליך ולאחר שהתקבלו התוצאות.
ארונסון מחפשת את התגובה הפיזית בטרם נוסחו ההבנות האינטלקטואליות-טקסטואליות-פרשניות: מראה וריח של דבר מה רקוב מקודדים אצלנו כך, שאנחנו יודעים שזה רקוב בטרם נגדיר בדיוק מה זה. אלו התחושות הראשוניות ביחס לדברים חיים, המזוהות בגוף ללא צורך מקדים להסביר אותן או לקרוא להן בשם. הגוף יודע, הצמח יודע, הטבע יודע. עבודה בביוארט אינה מאפשרת התעלמות מהפן הפיזי של החומרים ומההשתנות שלהם וישנה חוויה תמידית של התעסקות בשאלות על מהות היותנו הגשמית.
המיצב הוא מכלול של אורגניזמים הנמצאים בשלבי מחזור חיים שונים: גדילה, התכלות או השתנות.
שי אריק / טבע שני, קומפוזיציה #3
עלי פיקוס וצמחים יבשים
בתקופת בידודי הקורונה, חי שי אריק בכפר אוריה, שם ביקר לאחר שהות ארוכה בארה"ב. מכיוון שרק תכנן לבקר, לא היו איתו חומרי הגלם של הסטודיו איתם לרוב הוא יוצר. במהלך הבידוד, הרבה אריק בהליכות בטבע והתחיל לאסוף עלים, לפרק אותם וליצור מהם קומפוזיציות מופשטות. אבל, הם נבלו במהירות ותוך דקות ספורות לא נותר מהם דבר פרט לצילום. אריק התנסה במגוון עשבים וצמחים, פיסל בהם וצילם. עם המעבר בחודשי הקיץ לתל אביב, גילה את עץ הפיקוס שליד ביתו והתחיל ליצור עם עליו היבשים את שלב הניסוי השני: חיתוך ופיסול. המיוחד בעלי הפיקוס הוא עוביים. מבניותם וחוזקם נשמרים לאורך זמן לאחר שהתייבשו. "בעבודותיי אני מחפש את ההיגיון הפנימי של האובייקט כדי לשייך אותו להגיון הפנימי שלי. אני עובד באופן דומה לאיך שילדים חושבים, אוהב להתרחק מהמחשבה ולתת לידיים ולסקרנות להוביל. כך נוצרו הצורות והחיתוכים בעלים. ההנאה חשובה מאוד והיא חלק מאופן הפעולה עצמה".
מיכל בלייר / שערי גן עדן
נסורת, אבני שדה (גבישי קלציט, אבני אליהו ועוד), עפצי צרעת האלון, צדפים, שרף משמש, כותנה
בלייר יוצרת מתוך שיטוטים בטבע והתבוננות בתהליכים, בפעולות וביחסי הגומלין בין הצומח והחי. היא מלקטת זרעים, צמחים, ענפים, עפצים ואבנים שהופכים בסטודיו לעבודות אמנות. אופיים המתכלה של החומרים נכנס כשותף ומכתיב את המהלכים האמנותיים. דרך הפיסול היא מתחקה אחרי פעולות טבעיות, כמו: טביעת האצבע בחומר המחקה את השביל שהצרעה יצרה בבוץ. בלייר מתייחסת אל הלקטנות בהתרגשות והתפלאות "העולם נותן מתנות". את התחושות הללו היא יוצקת לעבודות מתוך שאיפה שהצופה ירגיש כמוה "כל חומר שנאסף מרגש אותי. בכל שיבוץ של חומר בעבודה יש כוונה והחומרים מטעינים את הדימויים".
העבודה שערי גן עדן נעשתה בהשראת שער גן העדן[4] בבפטיסטריום בפירנצה. בשער של בלייר מופיע סיפור חדש ובמקום סיפורי התנ"ך האייקונים מופיעות דמויות של נשים מהתנ"ך ומהמיתולוגיה היהודית. במקום ההטפה לאמונה עיוורת, הדמויות הנשיות מסמלות קריאת תיגר על מוסכמות התרבות המערבית והפטריאריכה. בצידי הדלתות מיקמה בלייר במקום הקדושים, דמויות שמזכירות צלמיות פריון ובהן מוטבעים האטריביוטים שלהן: גבישים ואלמנטים מהטבע. בלייר תובעת בחזרה את השליטה על הסיפור, על הפוקוס, על המבט והדגש שהיא רוצה להאיר, ומתייחסת אל מהות העבודה כאל המיתולוגיה אותה היא מעוניינת לאמץ.
הדמויות הנשיות בעבודה הן: בנות צלפחד במקום קין והבל; אשת לוט במקום עקידת יצחק; שבע הנביאות: שרה אמנו, מרים, דבורה, חנה, אביגיל, חולדה ואסתר המלכה במקום יוסף בעל החלום; חווה ולילית במקום חוה ואדם; בת פרעה במקום מלכת שבא; בת שבע ואוריה במקום דויד וגולית.
ליאת דניאלי / לטוות את האמת
טוואי המשי
טוואי המשי הוא מין מבוית של עש שתלוי באופן מלא באדם. אין לו יכולת לשרוד בטבע, הוא חסר צבעי הסוואה, אינו מסוגל לעוף, וחוש הריח שלו חלש. לאחר בקיעה מהגולם והזדווגות, הנקבה מטילה ביצים ומתה. בהמשך, הזחל טווה את פקעת הגולם ממשי גולמי. על פי מקורות, גידול וטוויית משי הייתה מלאכה נשית, דבר המאוזכר בשלל מיתולוגיות, אגדות ותיעודים הסטוריים.
דניאלי מזמינה את הקהל להיכנס למרחב של סוד/וידוי ולפרום בו את האמת. זו הזמנה לשחרר את מה שלא ניתן לאמר ולספר אותו. בזמן המיצג, המבקר.ת מתבקשים לבחור בין אמת לחובה: שיתוף בסוד והדפסתו מיד בכתב ברייל על גבי נייר משי או דואט פרימת פקעת עם דניאלי שתתווסף לפרגוד שהולך ונערם בינה לקהל. הסודות יישארו חתומים במיצב, מוחבאים ומוטמנים ברמז בין כתבי הברייל וחוטי המשי. הסודות שנחשפו ותורגמו לכתב ברייל, הם חלק מהמיצב השלם. כמו בתא וידוי, בעל.ת הסוד ישתחררו ממנו מבלי שייצא החוצה מהחדר, חופשיים לשכתב את עצמם מחדש.
הילה עמרם / Stem 0854A
אובייקטים/חומרים סינטטיים ואורגניים
הילה עמרם היא מדענית והסטודיו שלה הוא מעבדה. התגליות וההמצאות משלל תוצרי וחומרי מהלכי-העבודה בסטודיו נראים כמו נלקחו ממעבדה של ביוהאקר[5]: אמפולות, כלים מדעיים, פינצטות וערכות רפואיות, משולבים בהיברידיות עם אלמנטים, חומרים טבעיים, וחפצים אישיים או נוסטלגיים. האובייקטים הפיסוליים מוצגים בתערוכה על מדפים כטיפולוגיה של חומריות-מקומית ממנה עמרם מלקטת ובה היא פועלת. חומרי העבודות הם דגימות שנלקחו מחייה האישיים, מרמזות על הרקע להתפתחות השפה המעבדתית שבעבודותיה. בילדותה, נהגה עמרם לשחק כאילו היא רופאה בעלת היכולת לטפל ולרפא את אביה שהיה חולה כליות. כמו בילדותה, היא נכנסת לסטודיו כמדענית ודרך עבודות האמנות מוצאת פתרונות למחלות ולתופעות טבע. עמרם יוצרת מתוך מקום רגשי עמוק. אמנם זה משחק אבל הוא מגיע מתוך נקודה רגשית שמלווה אותה מילדותה. כמו ביוהאקרים שמשתמשים בחומרים נגישים לכולם, ללא אוטוריטה שלה הידע, הסמכות והשליטה בעולם המדע, כך עמרם דוגמת את חומרי חייה ומציגה אותם כתגליות אפשריות.
מיכל פוקס / שלושה עצי אורן (פריטים מתוך גוף העבודות רחב המדיומים מדבר האורנים[6])
מחטי אורן
גוף העבודות "מדבר האורנים", נוצר במהלך תכנית שהות-אמן ענאנה, מרכז לאמנות עכשווית בעין יעל, גן ארכיאולוגי למלאכה תרבות וטבע בירושלים, הממוקם מעל יער עצי האורן בעמק גילה המשתרע בין הכפר אל-ולג'ה לבין ההתנחלות גילה. במהלך תכנית השהות הרבתה פוקס לטייל בעמק ולמדה את הגיאוגרפיה וההיסטוריה, הן האנושית והן האקולוגית המקומית. בדומה לאזורי ייעור מלאכותי אחרים בישראל, ניתן למצוא ביער גילה, חורבות כפרים פלסטינים שננטשו בזמן מלחמת העצמאות, הנחשפים בעיקר לאחר שריפות.
העבודה "שלושה עצי אורן" עשוייה משלושה[7] מיני אורן הגדלים ביער גילה: אורן ירושלים - מין מקומי. אורן קנרי ואורן הצנובר (שלרוב בלתי ניתן להבדיל בינו לבין אורן הברוטיה) - מינים מיובאים. האורן הקנרי יובא לישראל למטרות ייעור בכמויות קטנות במהלך המחצית הראשונה של המאה ה-20 והוא מאופיין במחטיו הארוכות (היחידות מבין סוגי האורן המיועדות לקליעה) וביכולתו המהירה להשתקם לאחר שריפה. לעומתו, מאפייניו של אורן הצנובר שיובא בכמויות גדולות ע"י המנדט הבריטי ובהמשך ע"י קק"ל למטרות ייעור, מגבירים התפשטות שריפות יער: תפוצה רחבה של יערות נטועים צפופים גורמת לדליקות גבוהה גם בשל נוכחות חומרים אורגניים נדיפים ודליקים בעצים (טרפנים). בנוסף, האצטרובלים מתפוצצים בזמן שריפה וזרעים בוערים נפוצים למרחקים גדולים של עד 2 ק"מ. במקביל, הצטברות שכבה עבה של מחטים המכסה את פני השטח יוצרת את תופעת "מדבר האורנים" המונעת גדילה של מיני צמחים אחרים.
תחושה מוזרה שמישהו מתבונן בה, ליוותה את פוקס במהלך שיטוטיה בעמק. לאחר היכרות עם אנשי המקום למדה כי קרבתו של העמק למחסום "אל-ולג'ה/מלחה/עין-יאלו" (שחסום למעבר בפני פלסטינים), הפכה אותו למעבר פופולרי לעובדים לא חוקיים, הנמצא תחת פטרולים ותצפיות אינטנסיביים."כשהיהודים מתקרבים הפלסטינים מתחבאים בין העצים והסלעים" סיפר לה אחד המקומיים.
בהשראת טכניקת קליעה פלסטינית מסורתית בשיבולים, קלעה פוקס את גלגלי האורן המכילים בחומריותם ובאופן ייצורם את ההיסטוריה המקומית המורכבת ומעלים תהיות ומחשבות לגבי מהו סיפור? מהי אמת? מהו נרטיב ומי מספר אותו.
פיטר וין / SOS
ציוצי ציפורים
SOS הוא מיצב סאונד המערבל בין ציוצי מיני ציפורים המוגדרות ברשימה האדומה[8] בסכנת הכחדה. הצלילים במיצב בנויים על פי קוד המורס המייצג את הקריאה לעזרה SOS על פי המקצב: 3 קצר, 3 ארוך, 3 קצר.
הציפורים המשתתפות במיצב הן: סִבְּכִי, אֲנָפִית, רמית, קִיכְלִי גדול, קִיכְלִי, עורב מצוי, דרור, זמיר הירדן, זרעית השדה, קוקייה אירופית, ירגזי שחור, זהבן מחלל, תנשמת לבנה, תפוחית מצויה ושחפית הקוטב. הסולואים הארוכים יותר הם של הקוקייה האירופאית והתפוחית המצויה.
קולות הציפורים שנלקחו מתוך האפליקציה BirdSoundsEurope שונו. המניפולציה בציוצים נעשתה באישורו של אספן הצלילים הנק מיאוסן Henk Meeuwsen.
פיטר וין הוא אמן הולנדי רב תחומי וסופר. ברשימה האדומה של הולנד מופיעים 71 מיני ציפורים. בנוסף, 35 מיני ציפורים רשומים ברשימה הכתומה. 5 מינים נכחדו ממש לאחרונה. באתר הגנת הציפורים של ישראל, ניתן למצוא מידע נוסף וללמוד מה ניתן לעשות כדי לשמר את מיני הציפורים הארצישראליות: https://www.birds.org.il/he/articles/type/project
נעה רז מלמד / קשה קשה
קש (שיבולת שועל)
נצנוצם הזהוב של גבעולי שיבולת השועל מתגלה רק אם מקלפים את קליפתם. קש הוא אקס-חומר, נחות, חומר לוואי, הוא לא הדבר עצמו, הוא השארית של השארית, משתמשים בו לריפוד רצפות ברפת. גם באגדות הוא החומר המוגש לנסיכות כאתגר להפוך אותו לזהב.
עבודת הסטודיו של רז מלמד מתחילה בהתבוננות בטבע, בשיטוטים בשדה וליקוט. עם הזמן התגלתה שיבולת השועל הגדלה בר בשולי השדות, כקש שגווניו ומרקמו היבש והקשה מאפשרים עבודה מעניינת יותר מקש השיבולים הדק. רז מלמד מתייחסת לתכונות אלו ויוצרת הצבה הנעה בין יציבות לקריסה, סדר וכאוס. במעשה האמנותי היא מוסיפה לקש תכונות של עדינות, רכות, שבריריות ואת הידיעה שגם אנחנו ארעיים.
הקש מהדהד זכרונות ואזכורים לשורשיות היהודית והארץ-ישראלית והוא מופיע במקורות ובתנ"ך. רות המואביה מתערבבת עם הגורן הרומנטית בראשית ההתיישבות החלוצית וסיפורים ותמונות מבית אבא עם שירי ערש כגון "בוערת הגורן בתל יוסף וגם בבית אלפא עולה עשן."
בעבודה קשה קשה אין שאיפה כלפי הנצח. היא חוגגת את ארעיותה.
אוצרת: רותם ריטוב
[1] מדעי הטבע הם קבוצה רחבה של תחומי מחקר וידע החוקרים את העולם הפיזי ואת כלל התופעות הקיימות בטבע.
[2] מתוך רַעְיוֹנוֹת מַרְקוּס אַורֶלְיוּס אַנְטוֹנִינוּס, ספר רביעי, משפט ל”ו, תרגום: אהרן קמינקא (מיוונית עתיקה). מַרְקוּס אַורֶלְיוּס אַנְטוֹנִינוּס היה קיסר רומא משנת 161 ועד מותו בשנת 180, פילוסוף והוגה דעות מהבולטים בתקופה המאוחרת של האסכולה הסטואית.
[3] BioArt היא פרקטיקת אמנות בה משולבים תהליכים מדעיים מתחומי הביולוגיה, מדעי החיים, מיקרוסקופיה וביוטכנולוגיה (כולל טכנולוגיות כגון הנדסה גנטית, תרבית רקמות ושיבוט) ואמנים עובדים עם רקמות חיות, חיידקים, אורגניזמים חיים ותהליכי חיים. את הביטוי BioArt טבע אדוארדו קאק ב-1997 ביחס ליצירת האמנות שלו Time Capsule. שפותחה בSymbiotica - מעבדת אמנות/מדע המשמשת אמנים המעוניינים לעבוד בשיטות וטכנולוגיות ביולוגיות.
[4] שער גן העדן הן הדלתות המזרחיות של הבפטיסטריום של פירנצה, הניצב לצד הקתדרלה "סנטה מריה דל פיורה", המעוטרות בתבליטי ברונזה מוזהבת, אותן יצר הפסל האיטלקי לורנצו גיברטי ב-1452 בתקופת הרנסאנס. ב"שער גן עדן" המסמל את נצחון ישו על המוות, מתוארים עשרה סיפורים מהתנ"ך.
[5] ביוהאקר: יחידים וקבוצות הפועלים מחוץ לסביבת מחקר רפואית או מדעית מסורתית ועורכים ניסויים ביולוגיים במעבדה ביתית (כמו: עריכת גנים או שימוש בתרופות או שתלים) כדי לשפר את האיכויות או היכולות של אורגניזמים חיים.
[6] העבודה נעשתה בתמיכת הקרן Kunststiftung Sachsen-Anhalt
[7] ייתכן ואחד הגלגלים עשוי משני מני אורן: אורן ירושלים המקןמי ואורן הברוטיה המיובא כל כך דומים שכמעט בלתי ניתן להבחין ביניהם וייתכן כי עורבבו בגלגל אחד.
[8] הרשימה האדומה הוא ארגון בינלאומי שנוסד ב-1964 על ידי האיגוד הבינלאומי לשימור הטבע (IUCN) ומסונף לו, המחזיק במאגר המידע המקיף ביותר בעולם על מצב השימור העולמי של מינים ביולוגיים והוא הסמכות העיקרית בעולם לקביעת מצב השימור של כל מין ומין. מטרת הרשימה האדומה היא להעביר את נושאי השימור הדחופים למקבלי החלטות ציבוריים ומדיניים, כמו גם לעזור לקהילה הבינלאומית לנסות ולצמצם את ההכחדת המינים.
Natural Science
Sharon Azagi, Avigail Yevgenia Aronson, Shay Arick, Michal Blayer, Liat Danieli, Peter Veen, Hila Amram, Michal Fuchs, Noa Raz Melamed
Mimosa Pudica, sheep’s wool, Ficus leaves, seeds, oak leprosy galls,, silk moths, bird tweets, bones, pine needles and straw, are all among the materials that comprise the works presented in the exhibition Natural Science.[1]
Marcus Aurelius Antoninus wrote: “Contemplate continually all things coming to pass by change, and accustom yourself to think that Universal Nature loves nothing so much as to change what is and to create new things in their likeness. For everything that is, is in a way the seed of what will come out of it…”.[2]
The exhibition Natural Science presents artworks in which natural materials play an essential role, both in the creative process and in the dialogue created between nature and art. The organic, ephemeral nature of art made from natural materials impacts the creative process and necessitates reference to and consideration of the dictates inherent in the elements’ character. Works made of natural materials are given to rotting, dwindling, disintegration, or wilting. The creator is compelled to learn the material’s eternal dynamic, the new relationships that are created between the elements and the context in which they exist: seasonal, daily and even hourly changes in temperature, humidity, wind, precipitation and more can have a significant impact on the behavior and quality of any given element, as well as the feasibility of creating, using, and even showing it as a work of art in a gallery during any given season of the year.
All of the above make the artists who use organic materials in their work experts in their fields, researchers of nature. Thus, Liat Danieli became an expert on growing silk moths, understanding the needs of their lifecycle and she got to know the Israeli silk moth growers scene. Avigail Yevgenia Aronson’s studio is an active laboratory for artworks from the BioArt genre[3]. Peter Veen became an expert on identifying the songs of the common European songbirds. Noa Raz Melamed can tell which season is best for exhibiting a straw installation and what its sculptural quality will be based on its freshness and blossoming. Sharon Azagi studied humidity-generating technological and engineering mechanisms that synchronize with indexes of the human body. Shay Arick is an expert on the leaves of the Ficus tree common in Tel Aviv. Michal Blayer has become a local gatherer, an expert on the Land of Israel’s wild vegetation and natural forests. Michal Fuchs uses a traditional Palestinian technique for braiding grain stalks to braid pine needles. Hila Amram has extensive knowledge in DIYBio method and in Biohacking research.
While it is true that research is critical for the creative process, the topic of most of the works presented in the exhibition Natural Science is not a field of research, nature, ecology or expertise in handling natural materials.
Since ancient times, humanity has stood in close relations with nature (one might even say: is a part of it), however, only in the second half of the twentieth century did natural materials gradually start to enter the exhibition space as independent objects that do not necessarily serve as an image or a representation of landscape/nature, but rather as a presence with its own independent associations, bearing diverse symbolic meanings. The presence of natural materials in works of art activates the senses and enrichens the viewing experience.
Sharon Azagi / Mechanical Symbiosis
Mimosa Pudica (Shameplant) and water vapor
The installation Mechanical Symbiosis is comprised of two sculptural systems that are symbiotically connected to each other and nourish, without the touch of the human hand, the Mimosa Pudica plant, also known as the “Touch-Me-Not”. The plant grows in an ecosystem within a chest of drawers. When the “Touch-Me-Not” comes into contact with any other object, it shrinks. Alongside the primary hydroponic feeding system connected to the chest of drawers, a secondary system drips a few drops on the Mimosa once every few minutes, causes its leaves to respond and constrict.
The second sculptural system consists of a pipe, an image analysis software and a thermal camera. The camera detects the viewer's breathing rate and translates it into a graph that affects the exit rate of water vapor from holes along the tube. At the same time, a video is projected on the tube in which the image of the viewer appears combined with a graph of his breathing.
In her works, Azagi constructs systems which contain a tension between the dystopic and degradable and the utopic and eternal. She aims to link between the physical/temporary and technology that enables eternal life. “There is hope that future technology will enable eternal life and perhaps even life beyond the physical body. Today, there are already systems that merge the body with technology (such as the cardiac pacemaker). Instilling a mechanical/technological living spirit in the body is like the character Frankenstein”.
Avigail Yevgenia Aronson / Looking at the Inward Growth
raw sheep’s wool, bamboo root, various plants, insects, mycelium, dried tissue of SCOBY
Death, life, the space in between them, and processes of decomposition are concepts at the center of Aronson’s practice. The organic installation (bioart) does not just symbolize these concepts. It embodies them and enables her to touch them and the sensations towards them in a physical manner and to view and experience them through the senses (seeing, smelling, hearing). In her working process, Aronson processes organic materials in an experimental way, devoid of calculated intent regarding a particular result. She fills in the theoretical information by reading scientific articles upon completion of the process and after receiving results.
Aronson seeks out the physical response before the intellectual-textual-interpretative understandings were formulated: the appearance and smell of something rotten are encoded for us such that we know it is rotten before defining exactly what it is. These are primal feelings with respect to living things, identified by the body with no prior need to explain them or call them by name. The body knows, the plant knows, nature knows. Working in bioart does not permit the artist to ignore the physical aspect of the materials and their changeability. There is a constant experience of addressing questions of the essence of our corporeality.
Looking at the Inward Growth installation is a complex of organisms in different stages of the life cycle: growing, decomposing or changing.
Shay Arick / Second Nature, Composition #3
Ficus leaves and dried plants
During the period of the Covid lockdowns, Shay Arick lived in the village Uriah, which he visited after a long stay in the United States. Since he had only planned to visit, he did not have his studio materials with him, which he usually uses to create with. During the lockdown, Arick frequently took walks in nature and started to gather leaves, take them apart and create abstract compositions from them. However, they wilted quickly and within minutes, nothing but a photograph remained of them. Arick experimented with a variety of herbs and plants, sculpted with them and took pictures. When he moved to Tel Aviv in the summer months, he discovered the Ficus tree next to his home, and with its dry leaves he began creating the experiment’s second stage: cutting and sculpting. What is unique about Ficus leaves is their thickness. Their structure and durability are maintained over time after they have dried. “In my works, I search for the object’s internal logic in order to make it fit my own internal logic. I work in a way that is similar to how children think, I like to distance myself from the thinking and let my hands and curiosity lead the way. That is how the shapes and cuts in the leaves were created. Enjoyment is very important and it is part of the act itself.”
Noa Raz Melamed / Hard, Very Hard
straws (Oat)
The installation Hard, Very Hard is made of peeled oat straws. Their golden shine reveals itself only when their outer layer is peeled away. Straw is an anti-material. It is inferior, an additive, not the main thing itself, it is the remains of the remains, and it is used to line the floors of barns. In legends, it is the material served to princesses, as a challenge to transform it into gold.
Raz Melamed’s studio work begins with observing nature, wandering in the field, and collecting. Over time, the oat straws that grow in the wild on the margins of the fields proved to possess tones and a stiff, dry texture that enable more interesting work than fine oat straws. Raz Melamed addresses these characteristics and creates an installation that shifts on the spectrum between stability and collapse, order and chaos. Through the artistic act, she adds characteristics of delicateness, softness and fragility to the straw, as well as the knowledge that we too are fleeting.
Straw echoes memories and citations from Jewish-Israeli roots, and it appears in the Jewish sources and the bible. Ruth the Moabite mixes together with the romantic granary of the Jewish pioneers (halutzim) who first immigrated to the Land of Israel before the establishment of the State, and stories and images from the forebears’ homes and Hebrew lullabies from the period like: “The granary at Tel Yosef is on fire and smoke is also rising at Beit Alfa”.
The work Hard, Very Hard does not strive for immortality. It celebrates its own impermanence.
Michal Blayer / The Gates of Paradise
Sawdust, field stones (calcite crystals, Elijah stones and more), oak leprosy galls, shells, apricot resin, cotton
Blayer creates from wandering in nature and observing the processes, acts and interactions between plant and animal. She gathers seeds, plants, branches and stones which are transformed in the studio into works of art. The biodegradability of the materials becomes her partner and dictates the artistic processes. Through sculpting, she follows natural acts, such as the fingerprint in the material imitates the path the wasp has created in the mud. Blair treats eclecticism with excitement and wonder: “The world gives gifts”. She pours these sensations into the works, striving for the viewer to feel like she does: “Every material collected excites me. Every placement of a material in a work is intentional and charges the images”.
The work The Gates of Paradise was inspired by the Gates of Paradise[4] in the Baptistry of Florence. On Blayer’s gate, a new story appears and instead of the iconic biblical stories, female figures from the bible and Jewish mythology appear. Instead of preaching for blind faith, the female figures symbolize a challenging of the conventions of Western culture and patriarchy. Instead of saints, Blayer has positioned on the sides of the doors figures reminiscent of fertility idols, and their attributes are embedded on them: crystals and elements from nature. Blayer reclaims control of the story, of the focus, of the glance and the emphasis she wishes to spotlight and treats the essence of the work as the mythology she is interested in adopting.
The female figures in the work are: the Daughters of Zelophehad instead of Cain and Abel; Lot’s wife instead of the Binding of Isaac; the seven prophetesses of Israel: Sarah, Miriam, Deborah, Hannah, Abigail, Huldah and Queen Esther, instead of Joseph the dreamer; Eve and Lilith instead of Eve and Adam; Pharoah’s daughter instead of the Queen of Sheba; Bathsheba and Uriah instead of David and Goliath.
Liat Danieli / Weave the Truth
Domestic silk moths
Bombyx Mori (the domestic silk moth) is a domesticated species of moth that is completely dependent on humans. It does not have the ability to survive in nature. It has no camouflage colors, it cannot fly, and its sense of smell is weak. After emerging from the pupa and pairing with a partner, the female lays eggs and dies. Later, the caterpillar weaves the pupa cocoon from raw silk. According to sources, growing and weaving silk was a female craft, as cited in a plethora of mythologies, legends and historical documentation.
Danieli invites the audience to enter the space of secrets/confessions, where they can unravel the truth. This is an invitation to release that which cannot be spoken or told. During the performance, the visitor is asked to choose between truth or dare: sharing a secret that will be printed immediately in braille on silk paper or a duet of unravelling the cocoon together with Danieli, which will be added to the screen divider which continues to pile up between her and the audience. The secrets will remain sealed in the installation, hidden and buried in clues, between the braille writing and the silk threads. The secrets that are revealed and translated into braille become part of the complete installation. As in the confessional booth, the secret’s owner is released from it without it leaving the room, free to rewrite themselves anew.
Hila Amram / Stem 0854A
Synthetic and organic objects/materials
Hila Amram is a scientist, and her studio is a laboratory. The discoveries and inventions from the plethora of results and materials from her working process in the studio seem like they were taken from the lab of a biohacker[5]: ampoules, scientific tools, tweezers and medical kits, all integrated as a hybrid with natural elements and materials, and with personal or nostalgic possessions. The sculptural objects are displayed in the exhibition on shelves, like a typology of the local materiality from which Amram collects, and within which she acts. The works’ materials are samples taken from her personal life, which hint at the background for the development of the laboratory language in her works. During her childhood, Amram would play doctor, as if she had the ability to treat and cure her father, who suffered from kidney disease. As in her childhood, she enters the studio as a scientist and through the artworks finds solutions for diseases and natural phenomena. Amram creates from a deep emotional place. While it is a kind of playing, it comes from an emotional spot that she has carried since childhood. Like biohackers, who use materials that are accessible to all, with no authority figure that holds the knowledge, power and control of the world of science, such Amram samples the materials of her life and presents them as possible discoveries.
Peter Veen / SOS
Bird tweets
SOS is a sound installation which blends the tweets of various bird species appearing on the Red List of Threatened Species.[6] The sounds in the installation are structured according to the Morse code, which represents the call for help, SOS, according to the rhythm: three short taps, three long taps, three short taps.
The birds participating in the installation are: Eurasian blackcap, Eurasian bittern, Eurasian penduline-tit, mistle thrush, common blackbird, common crow, sparrow, nightingale, Eurasian skylark, European cuckoo, coal tit, Eurasian golden oriole, barn owl, common linnet and the artic tern. The longer solos are by the European cuckoo and the common linnet.
The birds’ voices, which were taken from the app BirdSounds Europe, were altered. The tweets were manipulated with the permission of tweet collector Henk Meeuwsen.
Peter Veen is a Dutch multi-media artist and author. Seventy-one bird species appear on the Netherlands’ red list. In addition, 35 bird species are listed on its orange list. Five species have very recently become extinct. Additional information about what can be done to conserve the bird species of Israel, on Israel’s bird conservation site: Bird Life Israel (www.birds.org.il).
Michal Fuchs / Three Pine Trees (part of The Pine Tree Desert: a multi-media body of work)[7]
Pine needles
The body of work The Pine Tree Desert was created during the artist residency program “Ananeh”, Contemporary Art Center in Ein Yael, an archaeological garden for craft, culture and nature in Jerusalem. It is located above the pine tree forest in the Gilo Valley, which spans from the village of Al-Walaja to the settlement of Gilo. During the residency program, Fuchs took frequent walks in the valley and studied the geography and history, both in terms of the populace and the local ecology. Like other artificially-created forest areas in Israel, inside the Gilo forest one can find the ruins of Palestinian villages that were abandoned during the War of Independence, and which are exposed primarily after fires.
The work Three Pine Trees is made of three[8] species of pine which grow in the Gilo Forest: Jerusalem pine (Pinus Halepensis) - a local species. Canary Island pine (Pinus Canariensis) and Stone pine (Pinus Pinea, which is difficult to distinguish from the Calabrian pine Pinus Brutia) - imported species. The Canary Island pine was imported to Israel for forestation in small amounts during the first half of the twentieth century and it is characterized by long needles (the only type of pine intended for braiding) and its ability to recover quickly from fire. In contrast, the characteristics of the stone pine, which was imported in large quantities by the British Mandate, and later on by the Jewish National Fund for forestation purposes, increase the spread of forest fires: A broad distribution of densely-planted forests causes high flammability, also due to the presence of organic materials in the trees, which are highly vaporizable and flammable (terpenes). In addition, the pinecones explode during fires and burning seeds can reach great distances of up to two kilometers. Concurrently, cumulation of a thick layer of needles which covers the surface generates the Pine Tree Desert phenomenon, which prevents the growth of other plant species.
A strange sensation that someone was watching her accompanied Fuchs as she wandered through the valley. After getting to know the local populace, she learned that the valley’s proximity to the “Al-Walaja/Malcha/Ein Yael” checkpoint (which blocks the passage of Palestinians) made it a popular passageway for illegal workers, and therefore it is under intensive surveillance and patrol. “When the Jews approach, the Palestinians hide among the trees and rocks”, one of the locals told her.
Inspired by a traditional Palestinian technique for braiding grain stalks, Fuchs braided wheels made of pine which embody, both through their materiality and method of creation, the complex local history, and raise contemplations and thoughts about: What is a story? What is the truth? What is the narrative and who is telling it?
[1] The natural sciences are a broad group of fields of research and knowledge which investigate the physical world and all phenomena that exist in nature.
[2] From The Meditations of the Emperor Marcus Antoninus, Book 4:36, translated from the Ancient Greek by Arthur Spenser Loat Farquharson. Marcus Aurelius Antoninus was the Caesar of Rome from 161 until his death in 180. He was one of the most prominent philosophers and thinkers of the Late Stoa period.
[3] Bio Art is an artistic practice which integrates scientific processes from the fields of biology, life sciences, microscopy, and biotechnology (including technologies such as genetic engineering, tissue culture and cloning). Artists work with live tissues, bacteria, live organisms and life processes. The expression “Bio Art” was coined by Eduardo Kac in 1997, with respect to his artwork “Time Capsule“which was developed in Symbiotica - art/science lab which serves artists interested in working in technological and biological methods.
[4] The “Gates of Paradise” are the eastern doors of the Baptistry of Florence, which stands across from the cathedral “Santa Maria del Fiore”. It is decorated with gold-colored bronze reliefs, created by the Italian sculptor Lorenzo Ghiberti in 1452, during the Renaissance. The “Gates of Paradise”, which represents Jesus’ victory over death, depicts ten stories from the bible.
[5]Biohacker: individuals and groups that act outside the environment of traditional medical or scientific research and conduct biological experiments in a home laboratory (such as: gene-editing or use of medications or implants) in order to improve the qualities or abilities of live organisms.
[6]The Red List is an international organization founded in 1964 by the IUCN (International Union for Conservation of Nature), with which it is affiliated. It holds the most comprehensive database in the world on the state of global conservation of biological species, and it is the main authority in the world for deciding the conservation status of each and every species. The Red List’s objective is to convey the most urgent conservation topics to public decision makers and political leaders, as well as to assist the international community in its endeavor to minimize extinction.
[7] The work was made with the support of the fund: Kunststiftung Sachsen-Anhalt.
[8] One of the wheels may be made of just two species: the local Jerusalem pine and the imported Calabrian pine are so similar that it is nearly impossible to distinguish between them, and they may have been switched in one wheel.