גוף נושא
גוף נושא
מציגות.ים: תמר אשד / אביגל באר / יותם בהט / קרן גיספן / גילי דולינר / נגה הראל / שלי זיידמן / סופיה זכרובה / תמר פלאי / עדי פרבר / ילי רייכרט / שרה שחק / דניאלה שריה
אוצרות: תמר פלאי ודניאלה שריה
22.05.21 - 16.04.21
גוף נושא הוא פרויקט שהחל מתוך התבוננות על שדה-התכשיטים העכשווי בישראל ועל השינויים שחלו בו לאורך השנים. שינויים המעמידים בספק את מהותו, ותפקידו בעולם העיצוב והאמנות. מטרתו העיקרית של הפרויקט היא לקיים שיח קבוצתי וחשיבה משותפת על "ענידה" כפעולה משמעותית ובלתי נפרדת בהבנתו של התכשיט, בפרט בעת הצגתו בתערוכה. בעקבות קול קורא שפורסם באוקטובר 2018 והזמין יוצרים/ות להגיש הצעות לפרויקטים חדשים הנוגעים בנושא זה, התגבשה קבוצה של 12 משתתפות מתחומים שונים. העבודה על התערוכה לוותה במפגשים קבוצתיים שהתקיימו מדי חודש. כל מפגש הוקדש להרצאה של דובר חיצוני, על נושאים הקשורים לתמת התערוכה. במקביל, פיתחו חברות הקבוצה את העבודות המוצגות כעת בתערוכה.
בתערוכה "גוף נושא" נבחן הגוף כתחום הפעולה של התכשיט. הגוף הוא מרחב סובייקטיבי, טריטוריה עם גבולות מסומנים, פוליטיקה פנימית וחוקים משלה. אספקטים אלו של טריטוריה מוכתבים על ידי הזהות הפרטית, המאפיינים הביולוגים, החברתיים, המגדריים וכדומה. תהליכי העיצוב שהתפתחו בשנים האחרונות מציבים את התכשיט ככלי ביטוי והבעה לגיטימי, המרחיב את השיח על התכשיט ורואה בו מכלול המקיים מערכת יחסים מורכבת ורב שכבתית בין האובייקט - הגוף היוצר - הגוף העונד - הסביבה בה הם נמצאים.
ילי רייכט, שמה במרכז עבודתה את מערכת היחסים בין התכשיט לגוף העונד אותו מתוך התמקדות באנרגיה ההדדית המצטברת ומועברת ביניהם. בוידאו המוצג היא מתעדת את ידי סבתה אוחזות ועונדות שוב ושוב בטבעות שעוברות בירושה המשפחתית. כך, מודגשות הטבעות כאובייקט נצחי המחבר בין אנשים ומשמר בתוכן סיפורים וזכרונות.
זהות הגוף העונד ומאפייניו משפיעים על נוכחות ומשמעות התכשיט. לא רק המאפיינים הפיזיים (גוון הגוף, אורך השיער, צבע העיניים, הבגד) אלא גם מאפיינים שאינם נראים לעין: המקום ממנו מגיע האדם העונד, הדעות הפוליטיות שלו, השפה אותה הוא מדבר, וכו'. מאפיינים אלו הנעים בין המוחשי (הגוף) לבין השיח עליו, מגדירים אותנו באופן דינמי שמשתנה לאורך חיינו. בסדרת הצווארונים, מתייחסת נגה הראל לשינויים החלים בין הגבול הגופני והנפשי של העונד, בעבודותיה משמש התכשיט כלי המחבר ביניהם ואף מאפשר את ביטויים. לעומתה משתמשת דניאלה שריה בכפפות גומי, שהופכות בעבודותיה לעור חדש שבתוכו מתאחדים הגוף והתכשיט, הגבול ביניהם מתבטל והם הופכים לחומר אחד .
בתכשיט העכשווי לא נעדרים מאפייניו המסורתיים הקשורים לפונקציית הענידה והחיבור לגוף. להפך, הם מתקיימים בו. הם מותחים ומרחיבים את תפקידו ואופן ענידתו, תוך שימוש ושילוב במחקרים חומריים, צורניים ורעיוניים. יותם בהט נשען בעבודתו על אובייקט נפוץ בעולם התכשיטים: שרשרת חוליות מתכת. על ידי רידוד החומר והבאתו לקצה, הוא מבטל את אפשרות חיבור השרשרת לגוף, ובכך מערער על הכרחיות פעולת הענידה להגדרת האובייקט כתכשיט. גם קרן גיספן נשענת על סמל מוכר בעולם התכשיטים, שרשרת הפנינים: בעבודותיה הופך אמצעי התצוגה לחלק אינטגרלי מהשרשראות ומקבע אותן, כך שהן נענדות על הגוף יחד איתו וחושפות את הקשר המהותי שנוצר ביניהם.
המילה ענידה מתארת היטב את הקשר שבין התכשיט והגוף. היא מתייחסת הן לאופן פעולת החיבור: השחלה, דקירה, ליפוף… והן למשך זמן החיבור: נשיאת התכשיט. הענידה היא פעולת סימון מורכבת, המייחדת את התכשיט והופכת אותו לסוג של הופעה, מיצג (פרפורמנס), המשפיע הן על העונד והן על האנשים בסביבתו. לצד ערכים פיסוליים כמו צורה, חומר וצבע, מופיעים גם ערכים חזותיים-חושיים כמו דינמיות, תנועתיות וצליל. כל אלו מתהווים בהתאם לגוף הנושא את התכשיט ולסיטואציה בה הוא נמצא.
אביגל באר ושלי זיידמן מתמקדות בעבודתן ברגע המעבר מחוץ הבית אל הפנים. זוהי סיטואציה דינמית בה אנחנו עונדים/משילים מעצמנו חפצים שונים, לרב בהיסח דעת. על ידי יצירת טקסטיל בתוכו משולבים חפצים אלו, הן מסמנות ומתעדות את רגע המעבר (כניסה/יציאה) בחלל הגלריה ומזמנות לצופה להתעקב ולחוות אותו כטקס מיוחד. גם תמר פלאי מתמקדת בעבודתה ביחס שבין ענידה לבין השלה של תכשיטים מהגוף. על ידי שימוש באבנים, התכשיטים מהווים מטאפורה לתיאור מצב של צבירת עומס רגשי לעומת האפשרות לפרוק עול.
הצגת תכשיטים בגלריה לאמנות, היא הזדמנות להתייחס לביטוי המרחבי של החיבורים המיוחדים שבין עיצוב ואמנות, אובייקט וגוף. העבודות בתערוכה מתייחסות בגישות שונות למעבר התכשיט מהגוף אל הגלריה, וכיצד ניתן לתווך את המשמעויות שאובדות במעבר זה. תמי אשד וסופי זכרובה מעתיקות את צורת הגוף הפיזי לתוך התצוגה בגלריה. סופי זכרובה משכפלת חלקים מגופה והופכת אותם לתכשיטים: הגוף הוא האובייקט והגלריה היא הגוף הנושא אותו. תמי אשד מציגה צילומים של אובייקטים אינטימיים שפיסלה על גופה ומדגישה את מקומו של התכשיט כאובייקט ביניים המגשר בין המרחב האישי (גופה של האמנית) למרחב הציבורי (חלל הגלריה). עבודותיהן של גילי דולינר, עדי פרבר ושרה שחק, מתחקות אחר תכונות הגוף הנעדר בעת הצגת האובייקטים בגלריה. גילי דולינר יוצרת אובייקטים "חיים" הנעים בקצב נשימה, ללא הגוף הנושם; שרה שחק מתרגמת את תנועת ידי אביה המשחק בחרוזי שרשרת, לתנועת מנוע מחזורית. תכשיטיה של עדי פרבר מצמיחים עור טבעי הממשיך להשתנות ולהזדקן ללא הפסקה.