סביבת עבודה
סביבת עבודה
אורי חופי / עתר גבע / נועה שיזף
אוצר: יוסי וסיד
14.09.2018 - 27.10.2018
סביבת עבודה
אמנים: אורי חופי / עתר גבע / נועה שיזף
האמנות היא המעשה החתרני הקובע שדרכו היומיומית של העולם אינה קבילה. היא צו המתנגד באופן אימפולסיבי לצייתנות, משמעת, אמירות הן, אכיפת תקנים, אחריות. היא כיסוּד מפלגה פוליטית של אדם יחיד, האמן, שמצעו דורש במפגיע: אל תבחרו בי. לו יכול היה האמן לא לאכול הוא היה עושה כן. לו יכול היה להתגשם בנשמה המצוידת בחיישנים רגישים של סקרנות ואהבה בלבד ולוותר על גופו בתמורה, היה בוחר בכך מיד. הרעב הוא המניע היחיד המאלץ את האמן לבוא בין הבריות, "לשחק את המשחק", לנסות ולהוכיח שיש ביצירותיו טעם ובדבריו חוכמה. אז הוא גם מתרצה באופן זמני ולרגע נדמה כי חיית הפרא שבו מכשכשת בזנבה.
הוא כבר יודע כי יצירותיו נטולות גבולות ואת חוקיהן החדשים רק הוא קובע. מנגד, סביבת עבודתו אינה בשלה עדיין להכיל את זרותו והוא מכבד עכשיו את כלליה. הוא מנמיך את הרדיו בשעות רגישות, מקפיד על לבוש הולם, מניד ראשו לשלום, נועל את חדרו ומשלם שכר דירה. זמן מה אחר כך הוא מתחיל בכיבוש יעדיו ההכרחיים על אדמה לא לו.
היעד הראשון הוא הצורך בהכרה בכישרונו. יעד זה הוא רגיש ומסוכן במיוחד. האמן נדרש עתה להוכחה שיצירתו (שבזה, כאמור, להבלי העולם הזה ומדגישה את תפיסת עולמו הרדיקאלית והאנטי ממסדית) עומדת לפחות בתנאי סף של קומפוזיציה, אסתטיקה, טעם טוב, מוסכמות ורוח הזמן.
היעד השני של האמן הוא יצירת סביבת עבודה. כזו שתאפשר ותגרה אותו לפעול בחופשיות וביטחון על פי דרכו, ותסייע לו בהפצת רעיונותיו. סביבה זו מתנסחת כיצירת אמנות תלת ממדית שיש בה מכלול חוקים ומרכיבים המאפיינים את חתימת ידו הייחודית של האמן ומאזכרים את רצף הישגיו. סביבת העבודה מאפשרת גם לאחרים להיכנס ולחזות בפעולתו של האמן ולהתייחס אליה באופן רגשי וביקורתי.
יעדו הסופי של האמן הוא לחזור ולקנות לעצמו את החופש שאיבד. הוא זקן עכשיו ואנשים סביבו ממילא מתייחסים אליו כמעט בביטול. איש לא יבוא שוב לעצרו בשעת לילה מאוחרת בעוון מילים לא ראויות שאמר. הוא זקוק לפחות מזון ושינה וחיית הפרא שחוזרת לנהום עכשיו מגרונו מביטה אל אופק קדום חסר צורה וצבע. הוא אינו זקוק עוד לעיניו בשביל לראות. לבו פתוח מאי פעם ותודעתו מחודדת אל הנשגב והנעלה. לו זיהה מישהו את איכויותיו העתיקות הטעונות בו מחדש, היה זוכה במורה הגדול מכולם.
נועה שיזף, האלבום הראשון שלי, צילום מעובד - הדפס כסף, צבוע בלכה מגוונת. 2000 ,2018 | קרדיט צילום יח"צ
תערוכה זו מציגה שלושה אמנים מתחומי יצירה שונים שפועלים בסביבת עבודה משלהם, בהקשרים של מרחב פיזי ותרבותי משותף. יצירתם של השלושה מושפעת באופן ישיר ממגעם בעבר במלאכות, משימות ותפקידים שהקשר בינם ובין אמנות אינו מובן מאליו. התערוכה מתחקה בדרכה אחר המסע האבולוציוני האישי הקובע בשלב כזה או אחר בחיים את התפקיד הייעודי של כל אחד ואחת, ואת הרגע המכונן והמיוחל בו המטרה והתכלית בהירות מתמיד.
אורי חופי
חופי (יליד 1935) מתגורר בקיבוץ עין שמר. פועל כנַפָּח כבר שלושים שנה. 'הנפחייה של חופי' ממוקמת במבנה לולים ישן בשדרת האמנים בקיבוץ, והפכה עם הזמן למותג איכותי של יצירה בברזל בארץ ובעולם. המקום משמש כמפעל למוצרים ויצירות מעשה ידיו של האמן עצמו, וכן כמקום לימוד והשראה לדורות של יוצרים צעירים רבים. הציווי שקשר ברגע את חופי אל עולם הברזל נגלה לו בחורף 1987. שנים רבות בהן עבד בענפי חקלאות שונים, בתעשייה ובמסגריית המשק, לא העירו בו עדיין את הכרת האמן שבתוכו. בשלב מסוים פנה חופי ללימודי אמנות במכללת תל חי, שם התנסה לראשונה בעבודה בעץ, קרמיקה ופיסול באבן. שם גילה גם את תשוקתו לברזל ולאש.
עתר גבע
עתר (יליד 1975) בן קיבוץ עין שמר. בוגר המדרשה לאמנות ותכנית לימודי ההמשך של בצלאל. פועל כיום גם הוא בשדרת האמנים בקיבוץ ומלמד במקביל אמנות בתיכון הגימנסיה העברית בתל אביב. כחלק מתפיסה חברתית ופתוחה הדוגלת בעשייה ומעורבות אקטיבית, יוזם עתר בשנים האחרונות אירועי אמנות ותרבות באזור פרדס חנה והסביבה, ביניהם הפסטיבל "מתחת לפנס" המאפשר חשיפה ובמה לאמנים רבים מתחומים מגוונים. עתר מגיב באופן אינטואיטיבי וישיר להתרחשויות פוליטיות וחברתיות ומשתמש באמנותו כמכשיר להבעת עמדה ומחאה. עבודותיו שנעות בין מיצבי פיסול סביבתיים למעשה בימוי של פעולות צבע "בלתי מרוסנות" הם כסימן קריאה לישראליות לפקוח את עיניה אל ערכיה הטובים וגם אל אסונותיה.
נועה שיזף
נועה (ילידת 1969) מתגוררת בישוב קציר שבוואדי ערה. למדה צילום במרכז האקדמי ויצ"ו חיפה. בעלת תואר שני בארכיאולוגיה ימית מטעם אונ' חיפה. עבדה מספר שנים כארכיאולוגית ימית וצלמת ארכיאולוגיה במכון רקנאטי ללימודי ים באונ' חיפה. פועלת כיום כצלמת עצמאית וצלמת הבית בקרקס שבזי בשדרת האמנים בעין שמר, וכן מנהלת תחום אמנויות ומדעים במרכז הקהילתי של מ.א. מנשה. גם ביצירתה מתעדת נועה אוסף רכיבים אישי של אדם ונוף ומקטלגת אותו באופן סדור ונושאי. הארכיאולוגיה והים חוזרים ומופיעים כסימני זמן בלוח שנה, או כהטיה שכבתית של קומפוזיציות ותלכידים של עבר והווה. הממד האנושי בעבודותיה של נועה מעומעם ובר חלוף, מדגיש את איכויותיו ונצחיותו של החומר.
יוסי וסיד, אוצֵר
